האימפקט פקטור הוא ערום / לאה דויד – מידעון מס' 50

סלאבוי ז'יז'ק, בספרו האחרון "מה אירופה רוצה"[1] משתמש בדימוי מוכר כדי לתאר את מצבה הנוכחי של אירופה. הוא אומר – מה שאנחנו רואים מכאן אינו אור בקצה המנהרה אלא רכבת שנוסעת במהירות לכיוונינו. נדמה לי כי המטפורה הזו שימושית מאוד וניתן דרכה להבין בצורה גרפית את מצבם של מדעי החברה בעקבות התפשטות המגפה הידועה כאימפקט פקטור. אני מתייחסת כאן לתהליך של כשלושה עשורים בהם מדעי החברה מתהדרים בבגדים חדשניים ומפוארים – הכל כדי להתאים את עצמם לנשף הניאו-ליברלי.

בוויקיפדיה, חברתו הטובה של כל חוקר, אימפקט פקטור (או גורם ההשפעה) מוגדר כמדד להערכת מידת החשיבות של כתבי עת מדעיים, על בסיס מספר הציטוטים של מאמר. ההנחה הבסיסית של יוג'ין גארפילד יוצר ה- SCI  (Science Citation Index) ואשר עליה מושתת המדד הייתה שכמות הציטוטים שמקבל כתב עת או חוקר מסוים היא המדד למצוינות. מה שהחל מכוונות טובות עוד בשנות ה-60, ראשית בתחום המדעים המדויקים, התפשט בעשורים האחרונים לתחומים ודיסציפלינות אחרות וכיום בעשור השני של המאה ה-21, הפך האימפקט פקטור להיות חלק בלתי נפרד בכל צעד בחיי החוקר – החל מהכנת המחקר, ביצועיו ופרסומו וכלה בקבלת התקציבים למחקר והתמודדות על משרות תקניות. במקורו האימפקט פקטור הומצא ונועד להעריך את ההשפעה שישנה לכתבי עת מדעיים ולא פחות חשוב, לדרג אותם על פי השפעתם. נדמה כי יצירת היררכיה בין כתבי העת המדעיים הכרחית כיום יותר מאי פעם מאחר וישנם מאות כתבי עת בכל דיסציפלינה חלקם תיאורטיים, חלקם יישומיים, או אמפיריים, חלקם כמותיים או איכותניים. יתרה מכך, חוקרים מקבלים אין ספור מיילים עם הצעות להגיש את מאמרם דווקא לכתב עת כזה או אחר ולעתים קרובות, ובמיוחד לחוקרים צעירים, עולם הפרסום האקדמי נראה כמו ג'ונגל בו קשה להתמצא. חוקרים בכל שלבי הקריירה מתלבטים היכן כדאי להם לפרסם ולאיזה כתב עת מתאים המאמר שלהם. כמובן שעם הניסיון התהליך משתנה וההחלטות הופכות פשוטות יותר. במובן הזה האימפקט פקטור הוא חשוב כי הוא נותן אינדיקציה לאיכות כתב העת. הוא גם חשוב כי לעתים קרובות האימפקט פקטור מניע חוקרים להישגיות ומשמש כמוטיבציה לפרסם בכתבי העת הטובים ביותר. וסה טו.

אם סיפור היה נגמר כאן, אנו, כחוקרים היינו יכולים לברך על המצאתו. אבל דמיינו לרגע מה היה קורה אם מד-חום היה הופך לכלי הדיאגנוסטי החשוב ביותר לכל המחלות? מה הוא היה אומר לנו על איש עם לחץ דם גבוה או כאבים בחזה? וזה בדיוק מה שקרה לאימפקט פקטור. האימפקט פקטור חדר לכל התחומים של חיי החוקר, והפך להיות המדד האולטימטיבי להצלחה ולכישלון, הוא יצר קטגוריות חדשות של דיכוטומיה בה כבר לא מדובר לא על כתב עת ואפילו לא על המחקר אלא על החוקר עצמו. החוקר הפך להיות נושא המדידה. החוקר התכווץ למספר והתרוקן מתוכן –  מה שנותר ממנו – זה האימפקט פקטור. הרי זה מה שחשוב באמת. כך המערכת בכל חלקיה מלמדת אותנו. תפרסם בכתבי עת עם אימפקט פקטור גבוה – יש לך סיכוי לקבל מלגה. קבלת מלגה – יש לך סיכוי לקבל גרנט. קבלת גרנט – יש לך סיכוי לקבל ג'וב טוק. ואז אולי גם משרה תקנית שזו הרי הפסגה האקדמית. כאילו משרה זה לא אמצעי אלא מטרה והמחקר הוא דבר שולי.

מתבקש כך נדמה לי, שבתור חוקרים ממדעי החברה העוסקים (להנאתם ולפרנסתם) בתופעות חברתיות לשאול איזה מין השפעה ישנה לאימפקט פקטור על המחקר שלנו?

נתחיל בהסבר הפשוט ביותר. האימפקט פקטור מבטא ניסיון ממושך לכמת את התועלת של מחקרים ולהעריך מה החשיבות שלהם הלכה למעשה. כלומר, למה זה חשוב מה שאנחנו עושים, למי זה חשוב ומי מרוויח מזה? החינוך הקפיטליסטי בו הסטודנטים נתפסים כלקוחות גרם לייצור יתר של תארים. או כמו שאתי אנקרי אומרת "יש כמונו מיליונים" אז למה להשקיע דווקא בך? כולם הרי מכירים את ההיגיון של היצע וביקוש, העולם האקדמי, בצדק או שלא, איבד מזמן את הפריבילגיה להיות מגדל השן, והפך להיות עוד מוסד בנוף הניאו-ליברלי. נלחמים בשביל תקציבים, בשביל לשרוד. במצב הנוכחי, האימפקט פקטור נתפס כחגורת ההצלה, תרופה אולטימטיבית – 2 ב1 – גם מאבחן, גם מרפא.

אימפקט פקטור זו מחלה אמתית ואף אחד מאתנו אינו חסין וכדי לא להשאיר את זה כתופעה רחוקה ואקזוטית שאינה נוגעת לנו באופן אישי בואו נפרוט את העניין לפרוטות. ראשית, מאז 1975 הממלכה החשובה הזו של קביעת אימפקט פקטור הפכה להיות עסק רווחי עבוד חברת הענק תומסון רויטרס Thomson) (Reuters עם יותר מ-100 סניפים בכל העולם שנסחרת בבורסה ומגלגלת ביליונים כל שנה. ומכיוון שקביעת אימפקט פקטור הוא עסק רציני, יש אלפי כתבי עת שאינם יכולים להרשות לעצמם את התענוג. לכן אין להם אימפקט פקטור. ואימפקט דווקא כן. אז איך העסק הזה עובד? תיאורטית כל כתב עת ניתן להגיש לשיפוט אך בפועל רק % 10עד [2]12% בסופו של תהליך יכללו אל תוך האינדקס של החברה ויקבלו אימפקט פקטור. ראשית, התהליך מתבצע על סמך קריטריונים[3] שהחברה קבעה שלמראית העין יכולים להראות הוגנים אבל בפועל הם בנויים על העיקרון שמחזק מוקדי ידע מסוימים ומחליש אחרים. לדוגמה, לא יכללו כתבי עת עוסקים בתחומים שכבר נמצאים באינדקס. נניח ונקים כתב עת סוציולוגי שעוסק במזרח התיכון. סביר להניח שלא נוכל להכניסו לאינדקס כי כבר יש כתבי עת סוציולוגים ויש כתבי עת על המזרח התיכון. לכן הוותק והמוניטין הקודם חשובים כאחד. בנוסף, האינדקס דורש פרסום באנגלית בלבד. שנית, כתבי עת רבים נרתעים מהגשה כי תהליך השיפוט ארוך מאוד (מינימום 3 שנים) וזה גורר את העורכים להתעסק בחיפוש אמצעים לשיפור הנראות של כתב העת ורדיפה אחרי מפרסמים שמביאים עימם את האימפקט פקטור מפרסומים קודמים – הרי הבחינה האם כתב עת ייכלל אל תוך האינדקס היוקרתי נבחנת באמצעות מטריצות ממוחשבות הבוחנות בין היתר גם מי הם האנשים שמפרסמים בכתב העת ומה הצפי שיצטטו אותם על סמך ביצועיהם הקודמים. יתרה מכך כל התהליך בנוי על הנחת יסוד שגויה (או לכל הפחות כזו שמנציחה את עצמה) כי כל מאמר שמתפרסם בכתב עת עם אימפקט פקטור גבוה – הינו מאמר הראוי לציטוט. כלומר, מי שרוצה אימפקט פקטור חייב להתאים את כתב העת לדרישות החברה המדרגת. עורכים רבים, מתוך אידאולוגיה או חוסר אמצעים (הרי צריך להקדיש לדבר זמן ועבודה רבים) מחליטים לפעול אחרת ולא להגיש כתב עת למועמדות לאינדקס או פשוט נכשלים בתהליך. ושיהיה ברור, מדובר על כתבי עת עם ביקורת עמיתים (peer-review) שלרוב קמים כדי לפתח תחום חדש ומביאים מחקרים חדשניים ביותר. אבל ב-CV שלכם פרסומים כאלו אינם שווים פרוטה. הרי אין להם אימפקט פקטור.

דוגמא נוספת. כתבתם בעברית? או בשפה אקזוטית אחרת? לא בבית ספרינו. הרי אין לזה אימפקט פקטור! כך לדוגמה, מרצה בכיר שהשקיע את חייו האקדמיים לפתח דיסציפלינה בזירה המקומית, נגיד סוציולוגיה, וכתב מאמרים בעברית כדי להנגיש את התחום לקוראים המקומיים, כדי להשפיע על השיח המקומי, כדי להביא את התועלת ממחקריו לחיים האמתיים, אותו איש (לפעמיים גם אישה) יתקשה להתחרות ולזכות בגרנטים, הרי לכתיבה בשפת המקומיים אין אימפקט פקטור. לכן, זה לא שווה.

או, בואו ניקח כאילוסטרציה למגפת אימפקט פקטור את מלגת אלון שמבטיחה כניסה לעולמה הקסום של האקדמיה הישראלית – חלומו הרטוב של כל חוקר! מלגת אלון מעניקה פרס הצטיינות למיטב המועמדים לקליטה בסגל האקדמי. המועצה להשכלה גבוהה מעניקה כל שנה עד 25 מלגות כאלו. דמיינו מקבץ של המועמדים המצטיינים שנבחרו ע"י החוגים השונים מכל האוניברסיטאות בארץ – מגאוגרפיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, ביולוגיה מולקולרית, הנדסת בנין, אדריכלות, עיצוב גרפי וכו, וכולם מתחרים אחד בשני. או ליתר הדיוק, האימפקט פקטורים שלהם מתחרים זה בזה. האימפקט פקטור במדעים מדויקים יכול להגיע אפילו ל- 7 כאשר בסוציולוגיה לדוגמה, האימפקט פקטור בקושי מגיע ל4 ולרוב לא עולה מעל 2. למה הדבר דומה? דמיינו שבאולימפיאדה בריו היו בוחרים בסוף מכל אלו שזכו במדליית הזהב את 25 הכי טובים ע"פ קריטריונים שמתאימים רק לחלק מהזוכים!

הבעיה כאן היא לא החברה שמייצרת את מדד האימפקט פקטור, הבעיה נעוצה בכך שהאדמיניסטרציה האקדמית באוניברסיטאות, מכללות, מכוני מחקר ומכוני מימון אימצה את האימפקט פקטור כדי להקל  את תהליך השיפוט עבור מועמדים למשרות ותקציבים למחקר בהם קיים עומס יתר, לכן, מוכרחים "להפטר" ו"לצמצם" (סליחה, זה נקרא תחרות) חלק ניכר של הפונים מבלי להשקיע מאמץ אמתי כדי להבין את מחקרם. לכן, האדמיניסטרציה האקדמית מאוד אוהבת את האימפקט פקטור. כמה זה רק מפשט את העבודה! בעיקר כי זה מסיר אחריות מקבלת החלטות מורכבות. הרי המספרים מדברים בעד עצמם ואיתם לא ניתן להתווכח.

רבים כבר הביעו דאגה מנטייתה של האקדמיה להתמקד באימפקט פקטור של כתבי עת כדי לשפוט את תרומותיהם המדעיות של חוקרים, ובדרך הזאת לקבל החלטות על גיוס, קידום והקצאות התקציבים לחוקרים. אפילו איחוד הסטטיסטיקאים השמיע את מחאתו בנושא וקבע כי האימפקט פקטור כמידה של הערכת איכות עבור חוקר היא יישום שגוי של נתונים סטטיסטיים.[4] גם חברת תומסון רויטרס, הבעלים הנוכחיים של המכון המפרסם את המדד, קראה לקהילה האקדמית בין היתר שלא להשתמש במדד לשם הערכת איכות חוקרים, וכן שלא להשוות בין כתבי עת שלא מאותה קטגוריה שלא נדבר על שיפוט והערכת איכות החוקרים בין דיסציפלינות שונות!

במילים אחרות, העובדה שהאימפקט פקטור קיים וכולם משתמשים בו אינה הופכת את השימוש בו לנכון. האימפקט פקטור מחזק חזקים ומחליש חלשים ויוצר היררכיות חדשות של ידע. וזה בהחלט לא מטיב לישראל שנמצאת עדיין בפריפריה של הידע העולמי. והאלטרנטיבות קיימות. ביקורת מצטברת על השימוש המופרז באימפקט פקטור הביא לחתימתה של "הצהרת סן פרנסיסקו על הערכת המחקר"[5] שנחתמה ונתמכה ע"י יותר מ400 ארגונים מדעיים ועשרות אלפי חוקרים. ההצהרה טוענת שישנו צורך דחוף לשנות את הדרך בה מוסדות אקדמיים וסוכנויות למימון המחקר שופטים את התפוקה של מחקר מדעי. היוזמה קודמה בראשיתה, החל משנת 2010 ע"י האיגוד האמריקאי לביולוגית התא, בדרישה למצוא דרכים אלטרנטיביות לשיפוט החוקרים. הם, לדוגמה, מציעים להחליף את אימפקט פקטור ב-עלמטריקס (almetrix), מטריצה המתבססת על השטאג (hashtag) ומיקרובלוגינג (microblogging) במדיה חברתית. כלומר, להתייחס יותר לסוגים השונים של פיזור המחקר בו ניתן להראות את החיים הווירטואליים של המחקר, לדוגמה, דרך צפיות, שיתופים או הורדות שהיו למאמר. גישה זו כמובן מביאה עמה בעיות אחרות ופערים חדשים אך בהחלט קוראת תיגר על הקיבעון של האימפקט פקטור. עוד יוזמה מסוג זה שגם החלה את דרכה ב2010 בברלין, מבקשת להסיט את תשומת הלב מהעיסוק הבלתי פוסק באימפקט פקטור ומבקשת להאט את התהליך של יצור אובססיבי של המאמרים ולתת זמן לידע לשקוע ולחלחל. היוזמה קודמה ע"י גוף המכונה "האקדמיה למדע איטי" (Slow Science Academy) והעיקרון המרכזי שלהם הוא להתנגד לדינמיקה הקיימת שדורשת מהחוקרים פתרונות אינסטנט (easy fix) לבעיות הקיימות. וכך הם כותבים במניפסט: "המדע צריך זמן כדי לחשוב. המדע צריך זמן כדי לקרוא. המדע צריך זמן כדי להיכשל. (…) חברה צריכה לתת למדענים זמן לחשוב ויתרה מכך, המדענים צריכים לקחת את הזמן הנדרש כדי לחקור."[6]

פתגם סרבי ידוע אומר שאם נכנסים לרכבת הלא נכונה, לא משנה כמה רחוק נוסעים, לעולם לא נגיע למקום אליו רצינו להגיע. להבנתי כדאי לקחת כמה דקות מהמרוץ והרדיפה אחרי האימפקט פקטור, לעצור ולחשוב בשביל מה אנחנו כאן מלכתחילה. צריך לייצר שיח חדש בו שימוש מופרז באימפקט פקטור לצורכי מענקים תקציביים למיניהם יהיה קו אדום כי זהו תהליך לא אתי, לא שוויוני ולא מעודד מחקר איכותי.

[1] Žižek Slavoj and Srećko Horvat (2013) What Does Europe Want? The Union and its Discontents. Columbia University Press: New York.

[2]How To Get Impact Factor   http://openscience.com/how-to-get-impact-factor/

[3] The Thomson Reuters Journal Selection Process.  http://wokinfo.com/essays/journal-selection-process/

[4] Adler, Robert; Ewing, John; Taylor, Peter. Citation Statistics. Statist. Sci. 24 (2009), no. 1, 1–14. http://projecteuclid.org/euclid.ss/1255009002.

[5] San Francisco Declaration on Research Assessment  http://www.ascb.org/dora/

[6] למניפסט בשלמותו ראה: http://slow-science.org/

__________

ד"ר לאה דוד, עמיתת הוראה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, קיבלה את מלגת פולברייט ללימודי פוסט-דוקטורט לשנת 2016-2015. היא קיבלה מפולברייט גם את מענק המחקר ע"ש רבין, שניתן למועמד הטוב ביותר במדעי החברה אשר נבחר מדי שנה.

ד"ר דוד כתבה את התזה שלה בהנחייתם של פרופ' לב גרינברג וד"ר ג'קי פלדמן, וכותרתה: "זיכרונות של אף-אחד ומונומנט לאף-אחד: תהליך בניית הזיכרון הקולקטיבי בסרביה שלאחר המלחמה".