הישראליזציה של הגלובליזציה, דבר הנשיא לאסיפה הכללית של האגודה הסוציולוגית, 2017 – מידעון מס' 51

אורי רם (דברים שאמורים היו להינשא בכנס, אך מחוסר זמן לא הוצגו)

סטודנטים ועמיתים, חברי וחברות האגודה הסוציולוגית הישראלית:

ככל שהעולם נהיה מאיים ומייאש יותר – האתגר הסוציולוגי נהייה  מעניין ומאתגר יותר;  הדמוקרטיה, הליברליזם והסוציאליזם – שניתן לתארם כילדי הנאורות וכשרידי מלחמת העולם השנייה, ואשר אנו אוהבים כל כך לבקר אותם, אך כבר מתחילים, כמדומני, להתגעגע אליהם —  ובכן, הדמוקרטיה, הליברליזם והסוציאליזם, אך זה בקושי עמדו תחת המתקפה של קונצנזוס וושינגטון הניאו-ליברלי מצד אחד, ושל הביקורת הפוסט-מודרנית והרב-תרבותית, מצד שני, ועתה הם כורעים ליפול תחת מתקפות העולם הפוסט-גלובלי החדש שמבציע מוושינגטון, מלונדון, מאירופה, מהמזרח הרחוק, מהמזרח התיכון ומרוסיה, עולם חדש ומאיים המתהווה  מול עינינו. מי שחשב שלסוציולוגיה כבר אין מה לחדש, שיחשוב שוב. אין אף תחום שיש לו את נקודת המבט המקיפה והכוללת את כל רמות הפעולה ותחומי הפעולה החברתיים השונים, כמו הסוציולוגיה.

והאתגרים רק מתגברים.  מצוקת עובדים ועניים ומעמד גדל של עובדים אקראיים (precariat); אי-שוויון מעמדי במימדים עצומים ומתגברים;  חזרתה של מיזוגניות לתוככי הקרמלין והבית הלבן; תנועות המוניות של פליטים ומהגרים ממדינות קורסות;  מלחמות דת וציוויליזציות;  משברים כלכליים ופיננסיים; שקיעת הדמוקרטיה הליברלית; התפרקות מדינת הרווחה והעבודה המאורגנת; קץ המפלגות ועליית הימין הפופוליסטי הרדיקלי; התייצבות של משטרים אוטוריטאריים, מושחתים ונתמכי הון והמון, במעצמות צבאיות כמו תורכיה, רוסיה, ועכשיו גם ארה"ב; תנועות מחאה כושלות של מעמד הביניים ואנשי ה-99%; הפיכת "האביב הערבי" לחורף של דיקטטורות צבאיות ;ולחינגה של ארגוני טרור איסלאמיים;  חזרת המלחמה הקרה – רק הפעם ללא אידיאולוגיות לבד מחמסנות הדדית ; ועם הצטרפות של ענקים חדשים, כמו סין; גל של גלובליזציה דורסנית המתחוללת מזה ארבעה-חמישה עשורים – ואולי נבלמת משהו עתה, אך לא ממניעים הומניסטיים או סוציאליסטיים, אלא דווקא מתוך התנגשות עם גל-נגדי של הסתגרות והתבדלות לאומנית; ומי נישא מעל לכל עומד בפרץ כמגן על  ערכי הנאורות והדמוקרטיה המערביים? הלא היא גרמניה!

ועוד ללא דיברתי על ישראל. אלא שבעצם כן דיברתי על ישראל. כל הזמן. צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין – לא פחות משישראל עוברת גלובליזציה – העולם עובר ישראליזציה; הישראליזציה של הגלובליציה.  עוני, פערים, פליטים, גזענות ממוסדת, מלחמות דת, מחאה כושלת, ימין פופוליסטי-רדיקלי, התפרקות מדינת הרווחה, אלימות משטרתית, שחיתות משטרית, ומערכת פוליטית פוסט-דמוקרטית ומנוונת, ואת כל זה מאגדת מציאות הכיבוש ותרבות הכיבוש … אנחנו הישראלים חלוצים לפני המחנה.

כאמור, אלה זמנים רעים וזמנים מאתגרים. כמו שאמר אנטוניו גראמשי, האיטלקי, שנמק בכלא הפאשיסטי: העת הזו מחייבת חיבור בין הפסימיות של האינטלקט והאופטימיות של הרצון.  

*

נושא הכנס הוא כידוע לכם "50 ל-67: חברה, שליטה, התנגדות". הנושא הוא, אם כן, השליטה הישראלית בשטחים הכבושים מאז 1967, החברה הישראלית בהקשר זה, וההתנגדות שהכיבוש מעורר.

אנו נמצאים כיום בשנת ה 69 למדינה, ומציינים 50 ל -67. זה  אומר שמדינת ישראל בתחומי הקו הירוק – כפי שהיא מוכרת חווייתית רק לבני 50 ומעלה בינינו, התקיימה תקופה קצרה של 19 שנים בלבד, ומאז קיימת מדינת ישראל 50 שנים נוספת גם מעבר לקו הירוק.

הגם הזה, המחבר בין ישראל הריבונית והשטחים הכבושים מעורר שאלות רבות,– האם זה גם אחד? האם זה  גם כפול — גם וגם? האם זה גם שנשלל — גם וגם לא? וגם מדוע, וגם איך וגם מה צופן העתיד? יש לנו יומיים שלמים לדון בשאלות אלה, על בסיס הלימוד, המחקר והעיון שלנו. וכמובן אנו עוסקים בכנס מסוג זה גם במלוא קשת הנושאים הסוציולוגים האחרים.

שמתם לב אולי כי המונח "כיבוש" לא נכלל בכותרת הכנס. זה משני טעמים עיקריים: היו כאלה שסברו כי הוא מושג שחוק ומיושן מדי, שכבר אינו מועיל;  והיו כאלה שסברו כי הוא מושג בעל הטיה פוליטית, שעלול ליצור רושם לא נכון לגבי המהות האקדמית של המפגש הזה. כיבדנו את שתי ההסתייגויות. ואכן, לא באנו לפה לקבוע מסמרות, אלא כדי לתרום ערך מוסף סוציולוגי: מקצועי, מושגי, אמפירי והשוואתי, איכותני וכמותני. זהו המנדט שלנו. זה ייחודנו ובזאת תיבחן איכותינו.

*

על "מצב העולם" כבר הבעתי את דעתי. גם מצב הסוציולוגיה כמקצוע אינו מזהיר. אנו סובלים מזליגה של תלמידים ומירידת ביקוש מדאיגה. בזמן שמצבת הסטודנטים הכללית עולה – מספר הסטודנטים הלומדים סוציולוגיה נמצא בירידה. המערכת האקדמית בגבולות הקו הירוק כוללת כיום 63 מוסדות, כולל אוניברסיטאות ומכללות.  לומדים בה כ-300,000 סטודנטים, מהם כ-115,000 באוניברסיטאות (מתוכם כ-44,000 באוניברסיטה הפתוחה) (המל"ג, 2014, עמ' 14).

בשנת הלימודים  1997-1996 למדו במדעי הרוח 18.5% מן הסטודנטים. בשנת הלימודים 2014-2013 למדו במדעי הרוח רק 7.4% מן הסטודנטים.

במדעי החברה למדו בשנת הלימודים 1997-1996 23.5% מן הסטודנטים בשנת 2014-2013 הנתון ירד ל 20.7% מן הסטודנטים (שם, עמ' 23).

אבל בסוציולוגיה המגמה חמורה עוד יותר. עם התכנסותה של התרבות האקדמית בכללה סביב התרבות הניאו-ליברלית ועם הביקוש הגובר של הסטודנטים לתחומי לימוד מכווני שוק העבודה, חלה ירידה במעמדה הציבורי של הסוציולוגיה ובביקוש אליה. הנתון החמור הוא זה: מספר הסטודנטים לסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטאות ובמכללות פחת – מ-4,422 בשנת 1999 ל-2,760 בלבד שש שנים אחר כך, בשנת 2014, וניתן לשער כי מגמה זו תימשך (למ"ס, 2014).

להערכתי,  מעמדה האקדמי של הסוציולוגיה רעוע במיוחד: זאת כיוון שבד-בבד עם תהליך הניאו-ליברליזציה המשיכו האוניברסיטאות בישראל להיות מחויבות לייעודן הלאומי המסורתי, ולפיכך חלק ניכר ממדעי הרוח, הנחשבים כתורמים להאדרתם של נכסי התרבות הלאומית, זוכים (ועוד יזכו) לשימור ולתמיכה מן הממסד. לעומת זאת, מדעי החברה הבסיסיים, להבדיל מן היישומיים, נחשבים חתרניים וצפויים להינגף בפני כוחות השוק, בלי שיוגש להם סיוע מן המוסדות הלאומיים.

בתוך כל זה, אני יכול לדווח שמצב האגודה הסוציולוגית סביר יחסית, והנוכחות של משתתפים רבים יחסית בכנס זה מהווה גם עדות לכך וגם תרומה לכך.

*

עניין נוסף בתחום האגודה. כזכור לכם התחלתי את נשיאותי עם הצהרה שהאגודה, בהתאם להחלטת האסיפה הכללית משנת 2010, לא תשתף פעולה עם המוסד המכונה אוניברסיטת אריאל. אני חושב שבמציאות בה אנו חיים אגודה מדעית מקצועית איננה יכולה להתנער ממחויבות מוסרית ואזרחית בסיסית. ולכן — בעתיד אשאף להוסיף לתקנון האגודה סעיף הקובע את מחויבותה לשוויון אזרחי ולדמוקרטיה אוניברסאלית בשטחי מדינת ישראל. ושנית, אשאף לקידום הנציגות הערבית-פלסטינית באגודה הסוציולוגית. כוונות עתידית אלה שיצטרכו כמובן לעבור את ההליכים הדמוקרטיים והתקנוניים המתחייבים.

*

וענין לפני אחרון. אני רוצה ליידע אתכם, כי אנו מציינים השנה גם שנת יובל נוספת. של עצמנו. האגודה הסוציולוגית ישראלית נוסדה בשנת 1967 ביוזמת שמואל נוח אייזנשטדט, שהיה הנשיא הראשון של האגודה. היום אני מסיר בפניו את הכובע ומיצר על חסרונו בקרבנו. אנו לא מתעלמים ממועד זה, ונקדיש לו כנס קרוב; אך סברנו כי 50 שנות הכיבוש הם בכל זאת אירוע משמעותי יותר, וגורלי יותר, בחברה הישראלית.

*

לבסוף, אני מבקש להודות לכל מי שתרם לאירגןן הכנס והשתתף בו, ובמיוחד ליו"ר הועדה זאב (אנדי) רוזנהק, שהפגין הנהגה בחוכמה ובנועם, ולכל אנשי ונשות צוותו. כן אני מודה למוסד המארח של הכנס — האוניברסיטה הפתוחה ולנשיאה קובי נצר. עוד אני מודה לחברי הנהלת האגודה שסייעו להצלחת הכנס ולעמיתינו שהתנדבו למלא תפקידים באגודה ובכנס, ואלה כוללים בין השאר את אילן תלמוד, אורי שוורץ ואורנה ששון-לוי. תודה ענקית לסגנית הנשיא היוצאת – טלי כץ-גרו ולסגנית הנשיא הנכנסת גילי דרורי.  וכך גם לבעלי תפקיד פורשים – ויקטור עזריה (יו"ר ועדת בחירות), עמית קרן (גזברית), ואולג קומליק (נציג דוקטורנטים בהנהלה);  ולבעלי תפקיד נכנסים — תמי שגיב-שיפטר, אולג קומליק, ואורי כ"ץ. תודה מיוחדת לבעלות התפקיד הממשיכות – הגר חג'ג'-ברגר ומיכל אסא-ענבר עורכות המידעון. ועוד תודה מיוחדת ליגיל לוי, שתמיד סייע בעצה טובה לי ולראש הועדה. ועוד תודה מקרב לב למזכירת האגודה ליאור סבח.

מל"ג. 2014. המועצה להשכלה גבוהה והמועצה לתכנון ולתקצוב. מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל 2014.

למ"ס. 2014. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. סטודנטים ללימודי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה לפי סוג מוסד, מוסד ותואר –תש"ס-תשע"ג. נתונים שהתקבלו מהלמ"ס בתכתובת אישית בשנת 2015.