יהודית הייתה מעמודי התווך של קהילת חוקרי הצבא בישראל. הקריירה המשמעותית שלה כחוקרת צבא החלה בענף מחקר של מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל בראשית שנות ה-90, אשר הגיעה לשיאה בשירותה כראש ענף המחקר בממד"ה. יהודית הייתה מבין מקימי תחום המחקר של יחסי צבא-חברה ואף הובילה תחום זה בעשור הקודם.
לא רק שיהודית נמנתה על קבוצה חלוצית של נשים, שנכנסו לשדה מחקר שבאופן היסטורי נחשב לחזקה גברית, היא גם מתחה את גבולות היכולת של חוקרת, הפועלת במסגרת גוף צבאי, לפתח סדר יום מחקרי ביקורתי החותר להשפעה. תחת הכוונתה נערכו מחקרים בתחומים רגישים, שנדרשה תעוזה לעסוק בהם בגוף מחקר צבאי. בין הנושאים: שינויים ארגוניים ותפיסתיים שצה"ל עבר כדוגמת "צה"ל 2000", ניהול שונות ורב תרבותיות בצה"ל, מודל "צבא העם", רגישות לנפגעים, השיח הצבאי והציבורי ביחס למוטיבציה לשירות, שירות המילואים כסוגיה חברתית, יחסי צבא-חברה בלחימה ועוד. תחת שרביטה פותחה גם מתודולוגיה מורכבת וייחודית לבחינת הדיון הציבורי ביחס לצה"ל בזירות חברתיות שונות ובפריזמות שונות של יחסי צבא-חברה.
יהודית כך תרמה תרומה מרכזית לתפנית הסוציולוגית של מערך המחקר בממד"ה- מהיצמדות לגישות פסיכולוגיות, מורשת דור המייסדים של ממד"ה, למחקר סוציולוגי, ועוד כזה המנהל דו שיח ער ופתוח עם חוקרים ביקורתיים באקדמיה. האישי נפגש עם הארגוני ויהודית עצמה החלה להגדיר את עצמה כסוציולוגית, אף שבראשית דרכה התמחתה בפסיכולוגיה.
יהודית לא הסתפקה בתפקיד החוקרת הצבאית אלא גם פרסמה מאמרים בבמות אקדמיות שונות. ימים ספורים לפני מותה יצא לאור מאמר (עם שותפים), שדן בסוגיה בו עסקה יהודית רבות בעבודה הצבאית- ההתפתחות של מה שמכונה "מלחמות היברידיות"- עימותים צבאיים שאינם עוד מלחמה לכל דבר במובנה הקלאסי, אשר להן השפעה רבה על התנהלות הצבא ועל זהות חייליו ומפקדיו.
עם פרישתה משירות קבע בשנת 2013 נהנתה יהודית מפיתוח תחביבים שונים, הקדשת זמן למשפחה לצד מחקר פמיניסטי במסגרת מרכז "שוות" במכון ון ליר. למרבה הצער, תוך כמה חודשים היא חלתה בסרטן ולמרות מאבק אמיץ היא נפטרה באוגוסט 2014.
ננצור את זכרה באהבה.
כתבו: פרופ' יגיל לוי- האוניברסיטה הפתוחה ויו"ר קהילת צבא, סא"ל שרית עמרם כץ- ראש ענף מחקר, ממד"ה