לזכרו של פרופ' מנחם אמיר, ספד: פרופ' שמחה לנדאו – מידעון מס' 47

דברים לזכרו של פרופ' מנחם אמיר

פרופ' שמחה לנדאו ( ראש החוג לקרמינולוגיה במכללה האקדמית עמק יזרעאל ופרופ' אמריטוס באוניברסיטה העברית )

הקרימינולוגיה הישראלית החלה עם יסודו של המכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית לפני למעלה מיובל, ולמנחם אמיר היו מניות יסוד במכון בפרט, ובקרימינולוגיה הישראלית בכלל.

מנחם הגיע למכון לקרימינולוגיה לפני יובל שנים, בשנת 1965, ומאז היה המכון לביתו, עם הפסקות קצרות פה ושם. הוא גם שימש כראש המכון כמה קדנציות.

מנחם נמנה על "האבות המייסדים" של הקרימינולוגיה בישראל, והיה בעל הקתדרה הראשונה בארץ לקרימינולוגיה, נחשב כאחד מחלוצי החוקרים בעולם בתחומי עבירות האונס,  הויקטימולוגיה, הפשע המאורגן, המשטרה והטרור.

כבר מתחילת הקריירה האקדמית שלו, ולאורך כל שנות פעילותו, בולט כישרונו הייחודי לשלב בין התיאוריה, המחקר האמפירי, והיישום המעשי של תרומותיו – בתחומי המדיניות החברתית, המניעה והטיפול.  סיפור פעילותו המדעית שזור לכל אורכו ביישומים כאלה.  מבחינה זו הוא יכול לשמש כמודל של איש מדע פורה ומקורי, הפעיל ומעורב חברתית בתחומי התמחותו.

מחקר הדוקטוראט של מנחם בנושא דפוסי אונס היה מחקר חלוץ קלאסי בתחום. מחקר זה שפורסם כספר זיכה את מנחם במוניטין בינלאומי מיידי, וסייע רבות להעלאת נושא האונס לתודעה הציבורית, לא מעט בזכות הדיון הער בנושא מקומה של הקורבן בסוג עבירה זה.

על בסיס מחקריו בתחום זה, מנחם היה הראשון בעולם שהסיק את המסקנה היישומית המתבקשת והקים את המרכז הראשון לטיפול בנפגעות אונס בישראל, וכן במקומות אחרים בעולם. מחקר ההערכה הראשון שבוצע על-ידו עבור ממשלת קנדה (בשיתוף פעולה עם דלילה רעייתו) על מרכזים לטיפול בקורבנות אונס, היה בסיס למחקרים נוספים ותשתית לשינויים בארגונם של מרכזים כאלה ובתיפקודם.

מחקריו על אונס ומחקריו על קורבנות קשישים היוו תשתית לתרומתו להרחבת מדע הוויקטימולוגיה – לתיאוריה ולביסוסה של ויקטימולוגיה יישומית, במניעה, טיפול בקורבנות ושיקומם ברמה אישית וקהילתית.

מנחם היה חלוץ העיון והמחקר בנושא הפשע המאורגן בישראל, והראשון שפיתח ולימד  קורס בנושא זה.  הוא יזם מחקרים רבים ושימש כיועץ לוועדת החקירה הממלכתית לחקר הפשיעה המאורגנת ("ועדת שימרון"), והגדיר עבור הוועדה ועבור המשטרה את מאפייניו וצורותיו של הפשע המאורגן ואת האיום הטמון בו לסדר החברתי בשל אופיו המיוחד החוצה-גבולות.

בזירה הבינלאומית, המוניטין שרכש פרופ' אמיר כמומחה בתחומי הפשע המאורגן והטרור הובילו להזמנתו לשמש כיועץ לממשלות בנושאים אלה. פרופ' אמיר היה בין קומץ מקימי האגודה הבינלאומית לחקר הפשע המאורגן ושימש כסגן נשיא האגודה.

גם בנושאי משטרה ושיטור רכש פרופ' אמיר התמחות ומוניטין, בעיקר בתחומי הפעלת  סוכנים, משטרה, ושינויים פוליטיים, סטיות במשטרה, אלימות, ושחיתות. הוא כתב גם על אתיקה במשטרה ועל משטרה ופוליטיקה – נושאים הרלבנטיים גם בימים אלה.

בין תרומותיו הראשוניות והייחודיות לקרימינולוגיה התיאורטית והיישומית בישראל אפשר למנות גם את היותו מראשוני החוקרים שעסקו בנושאי הגירה ועבריינות. הוא פיתח תיאוריה מקיפה על הקשר בין הגירה לפשיעה בקרב נוער עולה ובקרב עובדים זרים, וכן על הסחר בעובדים זרים.

פרופ' אמיר היה הראשון שחקר עבריינות של קשישים, תוך מיקוד בעיקר בקשישים כקורבנות של אלימות, סחיטה והונאה בביתם, במוסדות, או בסביבתם החברתית. מחקריו הראשונים בנושא קורבנות קשישים ופחד מפשיעה היוו בסיס למחקרים אמפיריים ותכניות מניעה, ובכך תרם אמיר גם לחקר הויקטימולוגיה התיאורטית והיישומית.

מנחם היה מורה ומנחה של רבים מבין הקרימינולוגים המלמדים והחוקרים באקדמיה בארץ, וכן של עובדי שטח מקצועיים בכירים בשירותי המבחן, חבורות הרחוב, מוסדות הנוער, המשטרה ובתי-הסוהר, כמו גם של מורים ומחנכים בבתי-ספר תיכוניים המלמדים קורסים בנושאי קרימינולוגיה ומשטרה אותם עזר לפתח.

בהוראת הקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית (ובארץ בכלל), מנחם היה מחלוצי המורים בנושאי הוויקטימולוגיה, המשטרה, התארגנויות וארגוני פשיעה, נשים ופשיעה, פשעי צווארון לבן וקרימינולוגיה משווה. הוא הדריך תלמידי מחקר רבים לתואר שני ושלישי, ותלמידיו ממלאים תפקידים בכירים באקדמיה ובשירות הציבורי.

בגלל מומחיותו התיאורטית וניסיונו בשדה היה מנחם חבר בוועדות ממלכתיות וציבוריות לחקירת תופעות שונות של פשיעה: אלימות, זנות, פשע מאורגן וקורבנות פשיעה, ושימש כעד מומחה לפני פורומים מקצועיים שונים ולפני ועדות הכנסת.

פעילותו המקצועית של מנחם אינה מצטמצמת בתחומי ההוראה והמחקר בלבד.  הוא היה פעיל מאד בעבודה התנדבותית בתחומים מגוונים – במתן ייעוץ והדרכה, במחקר, בבניית תכניות לימודים, בייזום והקמה של מערכות ושירותים חברתיים למניעה, טיפול ושיקום, וכן בהערכת השפעתם.

פרופ' אמיר היה ממייסדי האגודה לזכויות האזרח,  "אל-סם", וממקימי ער"ן לנוער; ממייסדי הרשות לשיקום האסיר וחבר הנהלתה, וחוקר שיטות ותכניות שיקום של הרשות; בין מקימי הרשות למלחמה בסמים, וחבר קבוע בוועדת המחקר שלה; בין מקימי "עוגן", האגודה למאבק בשחיתות ולהגנה על "מתריעים בשער"; ממייסדיו ומקימיו של השירות הראשון לנערה במצוקה (בירושלים); יוזם ומקים, בעזרת המשטרה ועיריית ירושלים, של התכנית המיוחדת הראשונה בארץ ובעולם לעזרה לקשישים במצוקה ("לחצני מצוקה") שהפכה מודל לחיקוי בארץ ובעולם.

מנחם לא היה קרימינולוג חוקר מן השורה. יותר מתאים לו התואר  של "קרימינולוג הומאני", "קרימינולוג עם נשמה" או "קרימינולוג בעל מעורבות חברתית".

מכלול תרומותיו לקרימינולוגיה הישראלית והעולמית זכו להוקרה הראויה, וכאחד האבות המייסדים של הקרימינולוגיה הישראלית הוענק לו פרס ישראל הראשון בקרימינולוגיה, בשנת 2003 (יחד עם פרופ' שלמה גיורא שוהם).

כל מי שבא במגע עם מנחם נשבה בקסמו האישי המיוחד, בעושר הידע שלו, ובעיקר בטוב ליבו ובנכונותו לעזור לכל מי שפונה אליו. ביובל השנים של היכרותנו הקרובה היו לי הזדמנויות רבות להיווכח בכך, הן לגביי והן לגבי רבים אחרים.

מנחם, אנו נפרדים ממך היום בתחושת אבל עמוקה, יחד עם הכרת תודה על תרומתך הייחודית לקרימינולוגיה הישראלית ולנו באופן אישי. זיכרונות רבים (עם חיוכים רבים) מלווים אותנו מדמותך המיוחדת והייחודית כל כך בנוף האקדמי. מתחום צנוע ומצומצם, הקרימינולוגיה הישראלית גדלה והתפתחה לבלי הכר, לא מעט בזכות האבות המייסדים שאתה היית מהבולטים שבהם. אני בטוח שתימצא הדרך הנאותה להנציח את זיכרך.

היה שלום