מילים לזכרו של פרופ' יוחנן פרס, מאת: רות כץ – מידעון מס' 51

עם פטירתו של  פרופ' יוחנן פרס (1931-2017) אבלה הקהילה הסוציולוגית בישראל, ובראשה האגודה הסוציולוגית הישראלית, ומאות תלמידיו לתארים השונים.  יוחנן היה מבכירי ומוותיקי הסוציולוגים  בישראל, ובין השאר כיהן כנשיא האגודה הסוציולוגית וכראש החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

תרומתו לחקר החברה ולקידום המדע בישראל בכלל ולדיסציפלינה הסוציולוגית באקדמיה הישראלית בפרט, חשובה ומוערכת, ומחקריו בתחומי חברה שונים מהווים אבן שואבת לסטודנטים ולמרצים כאחד.

הייתי מראשוני תלמידיו לתואר שלישי באוניברסיטת תל אביב, לאחר שני תארים באוני' העברית בירושלים, שם הכרתי אותו כמורה נערץ. את הנושא של חקר המשפחה בישראל התחלנו בעצם ביחד כי עד אז עסק בעיקר בנושאים  אחרים, כפי שיעידו ספריו. עבדנו יחד שנים רבות, קבלנו מענקי מחקר, ערכנו ותכננו מחקרים, פרסמנו, לימדנו, הרצינו בכנסים ובפעם האחרונה נפגשנו עת השתתף בכנס שערכה קהילת משפחה באגודה הסוציולוגית, בראשותן של הפרופ' אורלי בנימין וסילביה ביז'אוי, כמחווה לפרישתי "דיאלוג עם הזמן: סבתאות, משפחה, וגרונטולוגיה" במוזיאון הילדים בחולון בשנת 2013, מפגש חוויתי ומיוחד.

כאדם היה דעתן ובקורתי, תכונות שלא מנעו ממנו להיות נעים הליכות, מאיר פנים, נדיב, מסור לעבודתו ולסטודנטים שלו, ליברל מאין כמוהו, ישר דרך, מכבד את הזולת  אם זה תלמיד בתחילת דרכו ואיש אקדמיה מכובד, ערבי ויהודי, עובד מנהלה או עובד ניקיון– את כולם כיבד ודאג לשלומם ככל שיכול. כסוציולוג השאיר חותם במספר תחומים. חשבתי שדרך כמה מספריו אוכל לתאר חלק מתחומי העניין והמחקר של פרופ' פרס. כתלמידים למדנו כולנו את ספרו (עם גדי יציב)  בקורס לשיטות מחקר. למדנו אותו בעל פה וזה הפך להיות "התנ"ך" שלנו שנים רבות.

מבוא לשיטות מחקר במדעי ההתנהגות.  יוחנן פרס וגדי יציב. ירושלים: אקדמון, תשכ"ו, תשכ"ז תש"ל, תשל"ג, תשנ"ה.

ספר צנוע מידות הכולל שלושה חלקים עיקריים: מחקר ותיאוריה, שיטות לאיסוף נתונים, ושיטות לעיבוד נתונים. גם היום עם ההתפתחויות החדשות בכל התחומים הללו, היסודות שהונחו בספר זה לא נס ליחם— הדיון סביב סוגיית האובייקטיביות במחקר, תוקף ומהימנות וחשיבותם, מגוון שיטות המחקר המוצגות בספר על יתרונותיהן וחסרונותיהן, התייחסות לעיבוד הנתונים הממוחשב שהיה בחיתוליו כולל האזהרה "עיקר כוחו של המחשב הוא בביצוען של פעולות לוגיות פשוטות ביותר במהירות עצומה, אולם פירוקה של בעיה מסובכת לסדרת פעולות חייב להיעשות על ידי התכניתן". ראיתי במשפט זה הכרה ברורה שמי שאחראי לסוג העיבוד והתאמתו לשאלת המחקר וכמובן, מי שמסיק מסקנות ומפרש אותן הוא החוקר ועליו נטל ההסבר, האחריות  וההוכחה.

תחום המחקר אותו החל עם עבודת הד"ר בהנחייתו של פרופ' הרמן בנושא של זהות עדתית, הפך לימים לספר, גם הוא מאוד מקובל וידוע, ששימש שנים רבות המקור להבנת הנושא המרכזי הזה בחברה הישראלית.

יחסי עדות בישראל. יוחנן פרס. תל אביב: ספריית הפועלים ואוניברסיטת  תל אביב, תשל"ו.

עבודת הדוקטור, "זהות עדתית ויחסים בין-עדתיים" שימשה כאמור, בסיס לספר ולמחקריו בנושאי דעות קדומות, מרחק חברתי, נישואין בין עדתיים ועוד. הפרק הראשון עוסק בהגדרות, מושגים ובעיות מרכזיות בתחום עיסוק זה של יחסי עדות. הנושא הקלסי – האם התנהגות היא תולדה של תורשה, הקשר בין יחסים בינעדתיים לבין אי שוויון חברתי, דפוסים שונים של יחסי עדות ועוד. החלקים האחרים בספר עוסקים במישרין בגורמי הפיצול והמיזוג במאזן היחסים הבינעדתיים תוך הקשר להיסטוריה של העדות, למצבן הסוציו-אקונומי, לתהליכי בנוי אומה  בישראל. כבר אז הבין וחילק את הקונפליקטים לחופפים–  היחסים הבינעדתיים והבינמעמדיים ולקונפליקטים חותכים–  יחסי עדות ויחסי דתיים חילוניים. כל זאת, תוך הסתמכות על נתונים ועל תיאוריות סוציולוגיות מתאימות. בנושא זה פירסמו פרופ' סמי סמוחה ויוחנן פרס מאמר ב"מגמות": פער עדתי בישראל, שנתיים טרם צאתו לאור של ספר זה, וכן ספרו של סמוחה

Smooha, S. Israel: Pluralism and Conflict, Routledge and Kegan Paul, London, 1975.

אשר פורסם שנה לפניו, שימשו אף הם בסיס לספר מקיף זה. במאמרים שנכתבו בעקבות הספר יש הרואים בהכללתו של הפרק על זהותו של הערבי בישראל אחד ההבטים המייחדים אותו. תרומתו העיקרית של הספר הייתה בקישור בין שני השסעים: זה שבין העדות היהודיות וזה שבין יהודים לערבים. בסיומו של פרק זה הוא מסכם "עדיין אין לדעת כיצד תתבטא אותה 'ישות פלשתינאית' בעתיד, אך ברור כי הסדר שלא יביא בחשבון ישות זו, שאיפותיה, רגישויותיה וסבלותיה— לא יהיה הסדר יציב."

עם עבודת הד"ר שלי בנושא של יחסי כוח במשפחה החל יוחנן להתמקד בנושא של המשפחה בישראל, ומאמריו מצוטטים ברבים מהפרסומים שעוסקים בנושא זה גם כיום. קבלנו מענק ממשרד הרווחה לערוך מחקר על השלכות של עבודת האם על ילדיה. במשרד העבודה התחיל דיון על מגמות התעסוקה הגוברת של נשים ובעקבותיו הוקמה יחידה לקידום הנושא. אחת השאלות המרכזיות שנתבקשנו לענות עליה הייתה האם לעבודת האם יש השלכות שליליות על התפתחות והישגי הילדים, כתגובה לכמה מאמרים שהתפרסמו על ילדי אמהות עובדות בארה"ב. המחקר שערכנו היה מקיף, מדגם מייצג ארצי ובו בחנו את ההישגים בלימודים, התנהגות, קשר הורה-ילד ועוד תוך השוואה בין ילדי אמהות עובדות לאלה שאינן עובדות. הממצאים היו חד-משמעיים והצביעו שלעבודת האם יש יתרונות במישרין ובעקיפין על היבטים שונים בחיי הילדים והמשפחה. הממצאים הוצגו בפורומים שונים בכנסת, בקרב אנשי תקשורת ותוך מגעים מרובים עם האחראית על תחום תעסוקת נשים במשרד העבודה. קיווינו כי בתהליך קבלת החלטות במשרד העבודה יילקחו המלצותינו בחשבון.

האם העובדת ומשפחתה: סקירה דמוגרפית, ניתוח חברתי, שיקולים לקביעת מדיניות: דו"ח מחקר.  יוחנן פרס ורות כץ. תשמ"ד

 בשנים שלאחר מכן ערכנו מחקרים על סגנונות משפחה שונים כמו משפחות חד-הוריות, מגורים משותפים ללא נישואים, מגמות בגירושים ועוד.

מעבר למחקרים בנושאי משפחה שונים עשינו שימוש בנתונים של הלמ"ס עבור כלל אוכלוסיית ישראל. כבר בתחילת שנות התשעים כתבנו על היציבות של המשפחה בישראל המתבטאת בשעורי נישואים וילודה גבוהים, ובשעורי גירושים נמוכים בפרספקטיבה השוואתית עם ארצות מערביות אחרות. הצגנו מספר הסברים לתופעה זו – כמו המשכיות חשיבותה ומרכזיותה של המשפחה בגולה — שחלחלה גם לישראל, ישראל כ"חברה במצור", תהליכים דמוגרפיים של עליות מארצות שונות, תפקיד הדת והחקיקה ועוד. לשאלה באיזה מידה האפיונים המיוחדים למשפחה הישראלית הם זמניים ודומים לאלה שעברו על המשפחה המערבית בעידן הפוסט-מודרני, הסתבר שדפוסים אלה מתמידים גם כיום. בהשוואה במדדים אלה בין ישראל לארצות אחרות מתברר כי על אף שחיקה בכל אחד מהם על רצף הזמן, עדיין ישראל היא חברה משפחתית יותר מכל ארץ מערבית אחרת גם בנתונים "קשיחים" דמוגרפיים וגם בעמדות כלפי חשיבותה ומרכזיותה בחיי  נחקרים צעירים ומבוגרים. יחד עם זאת אין להתעלם ממגמות חדשות המתרחשות כמו מגוון סגנונות חיי משפחה ההופכים להיות מקובלים יותר, אפשרויות של הבאת ילדים בדרכים שונות, הסדרים לגבי ידועים בציבור, אבות משמורנים ועוד. וכן, מהסברים חדשים שניתנים למקומה של המשפחה בישראל כמו בעבודותיה של פרופ' סילביה פוגל-ביז'אווי כי המשפחתיות היא חלק מרכזי ממנגנון אידיאולוגי ומוסדי של המשכיותן של הקהילות, הן היהודית והן הערבית, או הדגש על ההיבט המגדרי בעבודותיה של פרופ' אורלי בנימין.

יוחנן פרס כתב שלושה ספרים העוסקים בהיבטים פוליטיים של הסוציולוגיה הישראלית. שניים, בעברית ובאנגלית, עם פרופ' אפרים יוכטמן-יער והשלישי עם פרופ' אליעזר בן רפאל, שניהם עמיתים מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

בין הסכמה למחלוקת דמוקרטיה בטחון ושלום בתודעה הישראלית. יוחנן פרס ואפרים יוכטמן-יער. ירושלים המכון הישראלי לדמוקרטיה. 1998 תשנ"ח

Between Consent and Dissent: Democracy and Peace in the Israeli Mind. Ephraim Yuchtman-Yaar & Yochanan Peres. Rowman & Littelfield Pub. USA, 2000.

הספרים עוסקים בהסכמה, במחלוקת וביחסים המורכבים שביניהן ומתמקדים בדמוקרטיה הישראלית, הנמצאת בין מתחים ולחצים מבחוץ, לבין שסעים פנימיים, המקשים על קיומה.

בעקבות סדרת מחקרים שנערכו בתחילת שנות התשעים נמצא כי רוב הציבור היהודי-ישראלי תומך, באופן עקרוני בכללי הדמוקרטיה. אמנם, כאשר ערכי הדמוקרטיה עומדים בתחרות עם ערכים אחרים (שלמות הארץ, אופייה היהודי של המדינה) מצטמצם הרוב הדמוקרטי, אך הוא עדיין נשמר. שאלות נוקבות מועלות בספרים אלה כמו: האם הדמוקרטיה נתפסת כמטרה או כאמצעי? מהי הזיקה בין דמוקרטיה לדמוגרפיה? והאם בין דתיות לדמוקרטיה שורר בהכרח ניגוד?

 קירבה ומריבה שסעים בחברה הישראלית. יוחנן פרס ואליעזר בן רפאל.  עם עובד והמכללה אקדמית ספיר. תשס"ו. 2006

הספר מתייחס כמעט לכל מערכת השסעים בחברה הישראלית– עולי רוסיה מול ותיקים, דתיים מול חילונים, חרדים מול חילונים, יהודים מול ערבים ואשכנזים מול מזרחים.  פריסה נרחבת זו מאפשרת השוואה בין השסעים, דירוגם וחקר פעולות הגומלין ביניהם. הספר עוסק במיפוי מערכת השסעים, בהבנת תהליכי היווצרותם ובניסיון לצפות את המשך התהליכים בעתיד. אי אפשר להבין אף אחד מן השסעים בנפרד אלא  יש לנתח אותם כמערכת. לטענתם, בעקבות ירידת מעמדה של האליטה האשכנזית נוצרו חמש קבוצות מובחנות: חרדים ודתיים, חילונים אשכנזים, מזרחיים מסורתיים, עולים מרוסיה וערבים. אף לא אחת מן הקבוצות מסוגלת להביא לשינוי בעצמה ומכאן שמתבקשים שיתופי פעולה בין חלק מהן. מסקנתם, היא כי "הנוף החברתי של ישראל יוסיף להיות מורכב ומשוסע, אולם מול תהליכי המריבה מופיעים גם תהליכים ממתנים ואפילו מקרבים. החשוב והמבטיח מבין תהליכים אלה הוא התחזקות האדם הרב תרבותי, שהוא בן-בית בתרבויות אחדות ומסרב לבחור ביניהן".

פרפ' יוחנן פרס עסק בחינוך, שעניין אותו מאוד, כי ראה חשיבות רבה בחינוך הדור הצעיר לערכים בהם האמין. הוא גם כתב דוח על החינוך בקרב הערבים והמלצותיו הובאו לידיעת קובעי ההחלטות.

קהילתיות בחינוך: הצלחה או כישלון? מחשבות, נתונים, המלצות. יוחנן פרס ורחל פסטרנק. ‫ תל אביב: איתאב, תשנ"ד 1993.

אבל הנושא שהטריד והעסיק אותו רבות היה תהליך השלום. הוא האמין בתהליך השלום ופעל הן בכתב והן במעורבות פוליטית לקידומו.  היה מהראשונים בישראל שסברו שצריך להקים מדינה פלסטינית שתהיה קשורה בברית הגנה מדינית וכלכלית עם המדינה היהודית. היה יועץ אקדמי למקראה בעריכת רחל פסטרנק ושלמה צדקיהו עידן חדש או אבדן דרך בהוצאת איתאב, תל אביב 1994 תשנ"ד.  ואף כתב בו פרק "מה יעשה השלום לחברה הישראלית?".  בדעה מאוד ברורה שרטט בפרק זה את ההתרחשויות שיהיו עם בוא השלום, בו האמין ותמך בכל מאודו וטען כי מחיר השלום "איננו שטחים אלא אובדן הזהות והתפוררות החישוקים החברתיים. עם זאת, מחירים אלה נמוכים מהמחיר שאנו עלולים לשלם אם המהלך ייכשל". כן כתב דוחות מחקר ומאמרים כמו הסדר שלום ברמת הגולן – מהתנגדות להשלמה. מאת: יוחנן פרס ואחרים, המכון למחקר חברתי, המרכז לשלום. ומאמר "מכשולים בדרך לשלום- נקודת ראות ישראלית" (לא מצאתי היכן זה פורסם)  אותו כתב בעקבות דיון על תהליך השלום והכוחות המעכבים אותו שנערך ביוזמת מרכז דיין באוניברסיטת תל אביב ו- Palestinian Academic Society for the Study of International Affairs , בו הוא מנתח את הכוחות והקונפליקטים החיצוניים והפנימיים בחברה הישראלית, את הציונות על גווניה השונים, את מה שהוא מכנה "תסביך מצדה", שיקולי בחירות ועוד. כל אלה ואחרים כגורמים מעכבי שלום אולם "העניין הכלל-עולמי שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מעורר והנכונות להשקיע כדי להגיע לסיומו נותן לשני העמים הקטנים הללו הזדמנות היסטורית להפוך מנטל לנכס לקהילייה הבינלאומית".

יוחנן פרס אף כתב ספר על חייו:

אם זכרוני אינו מטעה… : אוטוביוגרפיה.  יוחנן פרס, 2008

 ניסיתי להראות, דרך הספרים שכתב בעצמו או שהיה שותף בכתיבתם, ולו במקצת, את הנושאים החשובים העומדים בנפשה של החברה הישראלית בהם התעניין, אותם חקר, העלה לגביהם מחשבות ורעיונות וסלל דרך לדורות של סוציולוגים להתמקד בהם ולהמשיך לפתחם. בכל אלה השתדל תמיד לשתף עמיתים ולחשוף את רעיונותיו לסטודנטים בכל התארים. איש רב אשכולות שהשאיר חותם על כל מי שפגש בו ועל הסוציולוגיה הישראלית.

אנשי הקהילה האקדמית מרכינים ראש ואבלים ומשתתפים באבל המשפחה. יהא זכרו ברוך.