קהילת הגירה:
יו"ר המושב: ד"ר קארין אמית, המרכז האקדמי רופין
מציגים:
ד"ר אושרת הוכמן, המרכז האקדמי רופין ופרופ' סיביל הילברון מכללת כנרת
אני גרמני בישראל וישראלי בגרמניה": הזדהות של ישראלים וגרמנים דור שני לשואה"
מחקר הבוחן מנגנונים שיוצרים זהות רב-תרבותית. המחקר מבוסס על ראיונות עם יהודים גרמנים (שנולדו בגרמניה) וחיים בישראל או בגרמניה. העבודה דנה בזהות המורכבת של אוכלוסייה זו- זהות יהודית, ישראלית וגרמנית. בהקשר הגרמני יש לקחת בחשבון גם משמעות אתנית ולאומית, כמו גם את המורכבות של הקשר ההיסטורי המחבר בין היהדות לגרמניה.
המחקר בוחן את המשמעיות של הזהות האתנית בקרב ילידי גרמניה בישראל ויהודים בגרמניה. ברקע נמצאות תיאוריות העוסקות בזהות (המודל של Berry) ותיאוריות של זהות אישית וחברתית. המחברות מצביעות על הקושי של אימוץ המודל של Berry כפשוטו. הן מסתכלות על הזהות כדינאמית ומורכבת ממספר זהויות, אבל מאמינות שכן אפשר לאתר אצל האדם איזו זהות משמעותית יותר עבורו בתוך ריבוי הזהויות.
המחקר התבסס על 21 ראיונות בגרמניה ובישראל. כל הנחקרים חילוניים בהגדרה וצאצאים לניצולי שואה. בהרצאה הוצגו ציטוטים מראיונות המחדדים את מורכבות הזהות של אוכלוסייה זו.
ד"ר אנה פרשיצקי, אוניברסיטת בר אילן
הון תרבותי בהגירה: ארגון "פישקא" של צעירים דוברי רוסית בתל אביב
ההרצאה מבוססת על עבודה משותפת עם פרופ' לריסה רמניק . בהרצאה מוצג ארגון "פישקא" – עמותה רשומה הפועלת בתל אביב. הארגון הוקם על ידי דור אחד וחצי של עולים מבריה"מ לשעבר, כ 20 שנה לאחר הגעתם לארץ. הארגון עוסק בארגון אירועים חברתיים שונים המשלבים בין התרבות הרוסית לישראלית.
בהרצאה הוצג הפרופיל של חברי הארגון: בני 30, רווקים, משכילים ממקצועות חופשיים מתחומים שונים ומתחום האומנות והמשחק- מעמד ביניים תל אביבי. חברי הארגון מציגים עמדה היוצאת מתוך גאווה ותופסים את עצמם כ"אינטליגנציה" רוסית. חלק מהפעילות קשור לחגים רוסיים וחלק מנסה לשלב בין חגים יהודיים או אירועים ישראלים (כולל למשל חגיגות מימונה).
המחקר נעשה באמצעות תצפית משתתפת של שנתיים וראיונות עם חברי הארגון ומיסדיו. הרקע התיאורטי נשען על תיאוריות של הון תרבותי (בורדייה) והשתייכות למרחב אורבני. במחקר מנסות החוקרות להבין כיצד חברי הארגון יוצרים צורות חדשות של הון תרבותי, מהם מרכיביו של הון זה ואילו משמעויות מעמדיות ואתניות יש לארגון. בהרצאה הממצאים מוצגים באמצעות ציטוטים מראיונות ותמונות הממחישות את פעילות "פישקא".
פרופ' ברברה אוקון- האוניברסיטה העברית
שינויים בפריון של מהגרות ישראליות מבריה"מ לשעבר
המאמר עוסק בנתונים הקשורים לבניית המשפחה בשלבים שונים בחיי האישה ובוחן את מספר הילדים האידאלי בקרב מהגרות מבריה"מ בישראל. בהרצאה הוצגו הסברים תיאורטיים לשינויים לאורך זמן בפריון נשים מהגרות והוצג המקרה הייחודי הישראלי באמצעות המהגרות מבריה"מ לשעבר. הוצגו שני הסברים לשינויים בפריון: הסבר האסימילציה והסבר הסלקטיביות.
המחקר בוחן באמצעות הסקר החברתי של הלמ"ס כמה ילדים יש למהגרת מבריה"מ לשעבר עד גיל מסוים? מהו הפריון המצטבר? מהי ההשפעה של ההשכלה? ומהו מספר הילדים האידאלי? המחקר מתמקד במהגרות דור וחצי בשני שלבי גיל (25-29, 40-49). הממצאים תומכים בהסבר האסימילציה החלקית ומצביעים על חשיבות השכלת האישה. נמצא כי המספר האידאלי של ילדים גבוה מהמספר בפועל.
קהילת דמוגרפיה:
יו"ר מושב: פרופ' לילך לב ארי, מכללת אורנים ואוניברסיטת בר אילן
מציגים:
פרופ' יונתן אנסון- מאוניברסיטת בן גוריון
אי-שוויון והשפעתו על רמת התמותה בגילאים מתקדמים
המחקר בוחן השפעות של אי שוויון על תמותה, תוך הבחנה בין גילאים. בהרצאה הוצגה צורת עקומת התמותה באופן כללי: יש הבחנה בין 3-4 שלבים של התמותה. בשנים הראשונות לחיים יורדת מתחילה לעלות בגיל 10 ואחר כך מתיישרת ואז שוב עלייה בגילאים מבוגרים. במחקר נעשית חלוקה גילאית: עד ומעל גיל 35.
קיימים מדדים שונים לתמותה: תוחלת חיים, הסתברות לשרוד (עד גיל 35), הגיל השכיח של התמותה (גיל מבוגר). הוצגו מספר השערות מחקר :תמותה יורדת ככל שרמת החיים עולה. בכל חברה יש רמה מסוימת של אי שוויון – באופן כללי אנשים עניים יותר מתים בגיל צעיר יותר. לכן ככל שהגיל עולה ההרכב החברתי משתנה ופחות עניים שורדים. ככל שהחברה פחות שוויונית בגילאים צעירים קיימת תמותה גבוהה יותר, ככל שהגיל עולה ההשפעה של אי השוויון יורדת וזה כמובן תלוי בהתערבות המדינה.
המחקר עושה שימוש בנתוני HMD משנת 1960-2011 ובטבלאות WHO מ2012. נעשה שימוש במדדים שונים לרמת חיים ולאי שוויון. נעשית הבחנה בין מזרח ומערב אירופה. המחקר בוחן שינויים לאורך זמן בקרב מדינות שונות בעולם (מדינות מפותחות).
נראה כי יש מגמה כללית של עלייה בהישרדות בקרב בני 35 ומעלה. רמת ההישרדות של נשים גבוהה יותר. הגיל השכיח לתמותה: עד שנות ה80 עליה מתונה, בשנים האחרונות חלה עלייה בגיל ויש פער של כ 5 שנים בין גברים לנשים. במזרח אירופה הגיל השכיח לתמותה הוא נמוך יותר באופן משמעותי.
בהתאם להשערות רמת חיים מעלה רמת הישרדות, אי שוויון מקטין את ההישרדות והתערבות המדינה מעלה רמת הישרדות. בנוסף, באופן כללי ישנה עלייה מתמדת בהישרדות בני 35 ומעלה. כאשר בוחנים משתנים ברמת ארצות מעניין לראות שככל שהמדינה יותר דמוקרטית ההישרדות עולה. יש משמעות לסביבה החברתית. המחקר מצביע על החשיבות בבחינת הנושא לאורך זמן במדינות שונות. ומעלה שאלות: מהי החשיבות של הילודה ומבנה משק הבית? מה חשיבות המדינה ופעילותה?
פרופ' סרג'יו דלה פרגולה- האוניברסיטה העברית (מציג ומתדיין)
הערות על הדמוגרפיה בישראל ופלסטין: מחקר ונרטיב
בשנים האחרונות יש רושם של שיח טעון על הדמוגרפיה ובקורת על הדמוגרפים בישראל. חשוב להבין שהדמוגרפיה מתבססת על ניתוח שיטתי ומחקרי. אחת השאלות הנדונות נוגעת לאחוז היהודים וערבים לאורך השנים. מבחנת המדינה יש חלוקה בין יהודים לערבים והרוב היהודי קטן עם הזמן. תהליכים דמוגרפיים מתבססים על: תמותה,פריון וילודה והגירה. יש גם אפשרות למעבר בין קבוצות אבל זה די מינימלי בישראל.
בהרצאה מוצגת תוחלת החיים במדינות שונות במזרח התיכון תוך התמקדות בפלסטין, ובישראל: יהודים ואחרים וערביי ישראל. חל גידול מאוד משמעותי בתוחלת החיים, ישראל במקום הגבוה ביותר וגם ערביי ישראל. גם בקרב הפלסטינאים תוחלת החיים עולה.
התרגיל המקביל מתייחס לפריון, רק שהתמונה הפוכה. בשנות ה70 מספר רב של ילדים וב 2013 ירידה משמעותית. בישראל המגמה מתונה בעוד במדינות האחרות ירידה משמעותית בין השנים. מהו הקשר בין פריון ותמותה? לכאורה תהליך שיפור בתמותה יוביל לירידה בילודה. בשנות ה70 הפריון הגבוה ביותר היה של פלסטינאים, ערביי ישראל וירדן, בעוד ישראל ילודה נמוכה יותר. בשנת 2013 כל האוכלוסיות של אזורנו ירדו ברמת ילודה אבל נמצאים מעל הממוצע.
האם מתקיימת התכנסות ברמות הפריון בישראל? הנתונים מרוכזים לפי מחוזות. ניתן לראות את ההתפלגות: הפריון של היהודים במחוזות השונים – שיעור יציב ונמוך יחסית למרות שיש עליה קטנה. הפריון של ערבי ישראל במחוזות – מתחיל באופן מתון ואז ירידה. המחוז המעניין הוא מחוז הדרום בקרב ערביי ישראל (בדואים) מגמה מאוד בולטת של ירידה. בקרב יהודים ביו"ש יש עלייה משמעותית לאורך השנים וגם בירושלים (חרדים). מוצגת בדיקה מעניינת של העיר תל אביב יפו- בה יש ירידה משני ילדים ואז עלייה למעל ל 2 ילדים בשנים האחרונות.
יתכן והעניין קשור לתחושות של שביעות רצון שעולה ככל שהפריון עולה. בנוסף, הרכב הגלאים משמעותי. בהשוואה בין האוכלוסייה היהודית והערבית ששונה בהרכב הגילאים. לכן בגלל שהרכב הגילאים צעיר יחסית הריבוי הטבעי של האוכלוסייה שומר על פערים בין תתי האוכלוסיות.
הוצגה גם הערכה עתידית וצפי צמיחה (מנות גידול). יש כאן גורם אזורי משמעותי שמראה שהקבוצות האלו (יהודים וערבים בישראל, פלסטינאים) צומחות.
לבסוף הוצג מאזן הגירה של תושבי ישראל, הגדה המערבית ועזה. מאזן העולים והיהודים בין 10,000-20,000 בשנה, בשנת 2014 יש עלייה (בעיקר מאירופה). מאזן ההגירה של ערבים לישראל מאוד קטן (איחוד משפחות מאוד קטן). לבסוף הנתון למאזן ההגירה של השטחים, מאזן שלילי.
טל שמור- אוניברסיטת חיפה
המאבק על הזכות לעיר ופוליטיקת הזהויות בנוגע לנוכחות של מהגרי עבודה ופליטים בשכונת התקווה וסביבתה
מחקר אנתרופולוגי בשכונת התקווה. שכונה תוססת במהלך היום אבל בלילה יש השתנות של המרחב והעובדים הזרים חוזרים מהעבודה והתושבים הוותיקים, בעיקר מבוגרים וקשישים, חשים מופקרים.
הרכב השכונה: 40% מזרחים, 25% מהגרים מבריה"מ לשעבר כ 33% ילידי ישראל (ממוצא מזרחי) אין נתון ברור לגבי מספר העובדים הזרים. השכונה עוברת שינוי משמעותי משכונת פועלים של מזרחים לשכונה הטרוגנית יותר.
המחקר נערך בשיטת תצפית משתתפת, החוקר התגורר 3 שנים בשכונה. במסגרת שהייה זו: תיעוד הפגנות וישיבות בנושא, עבודה בחנות תבלינים, הגעה למשחקי כדורגל, התנדבות בבית קשישות, קיום ראיונות עומק ואיסוף סיפורי חיים. נושא ההגירה בסיפורי ההווה מאוד חשוב: חוסר המשכיות של הזהות שלהם, תחושה שנשארו לבד עם אוכלוסייה שונה. חוויה של חוסר בטחון משמעותי.
המחקר מתמקד בזהויות וההצטלבויות שלהן והביטויים שלהם במרחב. בנוסף עוסק המחקר בזכות לעיר- שייכות למקום ודרישה שלא ישתנה. הבחינה מעלה את הפער והנתק בין צפון לדרום תל אביב. זהויות נוספות שמתקשרות הן זהות פוליטית לימין/שמאל. אנשי השכונות מקבלים סיוע מגורמי ימין קיצוניים ואז ההד בתקשורת בעייתי והם נתפסים כגזעניים. הפעילים מדברים על זהות לאומית ודתית (הרבה מהתושבים מסורתיים) מול חשיבה על זכויות אדם וזכויות גלובליות. בהרצאה ניתנות דוגמאות מקולות מהשטח.