סיכום מושב קהילת חינוך – מידעון מס' 51

60 שנה להסללה: אתגרים ותמורות

יו"ר המושב: ד"ר רינת ארביב-אלישיב, מכללת סמינר הקיבוצים

הילה גורן, אוניברסיטת תל אביב

מערכת החינוך בישראל מצהירה כי היא מחויבת למתן שוויון הזדמנויות בנגישות להשכלה לתלמידים משכבות ומעמדות חברתיים שונים. התוצאה של מדיניות זו יצרה שונות רחבה בכל רמות ההשכלה. רפורמות מערכתיות ותכניות לימודים רבות הונהגו לאורך השנים במטרה להתמודד עם שונות זו. אחד המודלים הרווחים במערכות חינוך רבות בעולם שנועדו לטפל בשונות בין תלמידים בכיתות הלימוד הוא ההסללה, קרי חלוקת התלמידים למסלולי לימוד בהתאם ליכולותיהם, העדפותיהם ושאיפותיהם התעסוקתיות. יישומה של ההסללה במערכת החינוך ידעה תמורות רבות לאורך השנים: הבחנה ברורה בין מסלול עיוני למקצועי בשנות השבעים, בחירה בין תחומי לימוד בשנות השמונים, צמצום המסלולים הטכנולוגיים בשנות התשעים ואף הבניית כיתות ייחודיות, כגון: מצוינות, מופ"ת, מב"ר, אתגר ולאחרונה גם השמעת קולות בעד המסלולים הטכנולוגיים.

מושב קהילת חינוך בכנס הסוציולוגי העלה לדיון מחודש שאלות ישנות על השלכותיה של ההסללה בהשגת שוויון או אי שוויון הזדמנויות במערכת החינוך. חמישים שנים של הסללה, לאן?

במושב הוצגו ארבעה מחקרים. המושב נחתם בדיון עשיר וביקורתי בנושא ההסללה על ידי פרופ' חנה איילון מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

תקציר ההרצאות:

המחקר הראשון הוצג על ידי ד"ר ליבנה עדית (המכללה האקדמית אחווה והמכללה האקדמית תל אביב יפו): תפיסת השחקנים בשדה החינוכי את ההסללה דה יורה בחינוך התיכון בישראל. המחקר מתמקד בהסללה דה יורה בחינוך התיכון במגזר הממלכתי-עברי בישראל. המדובר בהסללה הפורמלית למסלולים הקובעים את כל תוכנית-הלימודים של התלמידים, דהיינו המסלול העיוני אל מול הטכנולוגי  (Lucas & Berends, 2002). המחקר מבוסס על ניתוח ראיונות חצי-מובנים, שנערכו ל-40 קובעי מדיניות באגף החינוך וכן קובעי מדיניות, מורים ותלמידים בבתי-הספר התיכוניים בעיר מבוססת במרכז הארץ. ממצאי המחקר מלמדים כי המרואיינים תומכים בצורה ברורה ומפורשת בהסללה דה יורה, ומצדיקים אותה באמצעות תמיכתם במסלול הטכנולוגי והדגשת הבחירה הקיימת לתפיסתם בהסללה זו. המחקר מחזק, אם כן, את הטענה לפיה קשה – ואולי אף בלתי-אפשרי – לבטל את ההסללה (Lucas, 1999). הוא מציע הסברים שונים לכך, ובעיקר שהשחקנים בשדה החינוכי אינם מתנגדים להסללה ולפיכך לא מנסים לצאת נגדה (Gillborn & Youdell, 2000).

המחקר השני הוצג ע"י חכים ערן, בשיתוף עם פרופ' שביט יוסי וד"ר שוויד אורי (אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן גוריון שבנגב): השפעת אתניות/לאומיות (יהודים וערבים) בבתי ספר מעורבים על דחייה חברתית בכיתה. מחקר זה בוחן בתי ספר יסודיים בהם לומדים יהודים וערבים זה לצד זה ואת הקשר בין אתניות המבחינה בין תלמידים ערבים, יהודים ומעורבים (מי שאחד מהוריהם יהודי\ה והשני\ה ערבי\ה), לבין הסיכוי של תלמיד\ה להיות שולי מבחינה חברתית. תלמיד שולי מוגדר כמי שתלמידים אחרים לא משחקים איתו, לא מבלים איתו זמן פנוי, לא נמצאים איתו בקשר ולא סומכים עליו. בנוסף המחקר בוחן את האופן בו מאפיינים כיתתיים – אחוז התלמידים הערבים בכיתה, ההרכב הסוציו-אקונומי של הכיתה, ובעיקר, סוג בית הספר – משפיעים על הקשר בין אתניות לבין שוליות חברתית. סוג בית הספר רלבנטי במיוחד כיוון שאינטגרציה בין יהודים וערבים בבתי ספר בישראל מתקיימת בשני הקשרים הנבדלים זה מזה באופן ניכר: הראשון הוא הקשר אידיאולוגי, בתי ספר דו לשוניים המקדמים עירוב כמהלך פוליטי, והשני הוא הקשר "נסיבתי", בתי ספר עבריים ממלכתיים בשכונות מעורבות. התוצאות מעלות שקיים קשר מורכב בין אתניות לשוליות חברתית ושקשר זה מושפע מסוג בית הספר בו לומדים התלמידים. בהרצאה יוצגו בהרחבה מאפייניו של הקשר רב הפנים בין אתניות לבין שוליות חברתית בכיתה.

המחקר השלישי הוצג על ידי בדראן אחמד, בשיתוף עם פרופ' יעיש מאיר (אוניברסיטת חיפה): הבדלים עדתיים (דתיים) ומעמדיים בתהליך בחירת בית הספר היסודי בקרב הורים ערבים בישראל. המאמר מתאר תהליך בחירת ביה"ס היסודי בקרב הורים ערבים בישראל,תוך התייחסות לסוגיות המרכזיות בתהליך, כמו: שימוש במקורות מידע, ג'נדר, בחירה ראשונה או לא ושיקולים  המשפיעים על הבחירה. בנוסף, נעמוד על ההבדלים האתניים והמעמדיים ביצירתם של מערכי בתי ספר לבחירה. המחקר מתבסס על נתונים שנאספו באמצעות שאלון, שחובר במיוחד למטרת מחקר זה והועבר בקרב 704 משפחות – באזור הגליל – שהיה להן בן/בת בגן-חובה בשנה"ל תשע"ה, בסמוך ולפני ביצוע הרישום הפורמלי לביה"ס היסודי. ממצאים מרכזיים: קיימים הבדלים עדתיים-דתיים ומעמדיים בתהליך בחירת ביה"ס היסודי; הבדלים השכלתיים )בעיקר בין האימהות( מייצרים דפוסי בחירה שונים; האימהות יותר אקטיביות מהאבות בתהליך הבחירה; ותפקיד האבות גדל (משמעותית) בעת קבלת ההחלטה. ל)המשך) דיון: תפקיד מעמד הביניים החדש-מתחדש באוכלוסייה הערבית אל מול תהליכי סגרגציה עדתית; והצורך בתכניות בחירה.

המחקר הרביעי הוצג על ידי כהן זמיר אבנר (אוניברסיטת בן גוריון שבנגב): "לא מגיע לו להיות בעיוני": צדק תהליכי וצדק חלוקתי בהסללת תלמידים. המחקר בודק כיצד משפיעות תפיסות של צדק תהליכי (procedural justice) וצדק חלוקתי (Distributive justice) על מיון תלמידים בבתי ספר על-יסודיים. במסגרת המחקר הוקלטו 281 דיונים על תלמידים בישיבות פדגוגיות שנערכו בשני בתי ספר על-יסודיים גדולים. ההקלטות קודדו על פי מגוון רחב של קטגוריות (תיאורי תלמידים והורים, זמני שיחה, מחלוקות, מיון התלמיד). ניתוח משלב סטטיסטיקה תיאורית וניתוח שיח אתנוגרפי בלשני (Rampton, Maybin & Robrts, 2014). ניתוח סטטיסטי של תיאורי התלמידים על ידי המשתתפים בישיבות הראה חוסר קוהרנטיות משמעותי בתיאורי התלמידים הממוינים לכיתות מב"ר.  חוסר קוהרנטיות הוביל לבדיקת שיקולים אחרים המשפיעים על תהליך המיון – שני נושאים בולטים שעלו מן הדיונים היו שימוש במיון כאמצעי ממשמע ושימוש במיון ליצירת צדק. בניתוח האתנוגרפי נמצאו מגוון התייחסויות של המשתתפים לנושא הצדק. מקצתן עסקו בצדק תהליכי והתמקדו בהליך מיון הוגן, ואחרות בצדק חלוקתי – הקצאת משאבי בית הספר לתלמידים באופן ראוי. בניגוד לתיאוריה שראתה בהקצאת המשאבים בגופים שמטרתם פיתוח אישי, הקצאה מבוססת צורך, במחקר נמצאו מקרים בהם מיון התלמידים מבוסס על עקרונות של הוגנות, עדות למעורבות הרגשית של המורים בתהליך כמו גם להשפעתם של רעיונות השוק על אופן המיון.