סיכום מושב קהילת יחסי אדם חיה 2015 – מידעון מס' 47

יו"ר המושב: רחלי בן-דוד וד"ר דפנה שיר-ורטש

מתדיינת: פרופ' תמר אלאור

 מושב הקהילה עסק השנה בהתבוננות על יחסי אדם-חיה בהווה. השנה הקיף המושב טווח רחב של תופעות המבטאות יחסי אדם-חיה, החל בדרך שבה משתלבים בעלי חיים בשיח האנושי, עבור ביחסים עם חיות מחמד וכלה ביחס האדם כלפי חיות משק. פרופ' תמר אלאור, אשר התדיינה בסוף המושב, שזרה חוט מקשר בין ההרצאות, בדמות מוטיב הריחוק והקרבה, וסביב מושג ה"בזות" של ג'וליה קריסטבה, העוסק בקרבה כשייכות ומרחק כאחרות.

הרצאתן של ד"ר דפנה שיר-ורטש ואורית הירש "עד שהכלב יפריד בינינו: יחסי אדם-כלב בקרב קהילת חב"ד", עסקה במקומו של הכלב ביהדות בכלל, ובקרב קהילת חסידי חב"ד המשיחיים שבלב תל-אביב. ההרצאה הדגימה פרשנויות יצירתיות ליחסים אלו באמצעות בחינת הדרך שבה תופסת מנהיגות קהילת חב"ד, מהזרם המשיחיסטי שבתל-אביב, את האינטראקציה שבין חברי הקהילה לבין כלביהם. בהרצאה הועלתה הטענה, כי הנוהג החילוני של החזקת כלבים חלחל לספרה הדתית של קהילת החב"ד, כמבנה חברתי אלטרנטיבי שמאתגר את המבנה המשפחתי היהודי הקלאסי, וכנוהג המנוגד להיררכיה הנוקשה שקהילה זו מבקשת לשמר בין בני אדם לבעלי חיים. הקשר עם הכלב נתפס בקרב אנשי חב"ד כתחליף עלוב לקשרי משפחה ואף כאיום על האפשרות להקים משפחה. נקודת המבט של מנהיגות חב"ד לגבי היחסים בין אנשים וכלבים נותנת פרשנות חדשה לאיום שבקשר בין אנשים וכלבים, כאשר היא ממירה את האיום הצפון ביחסים עם כלבים על קשר אדם-אל, המופיע בהלכה, עם איום פוטנציאלי על יחסי אישה עם בעלה.

הרצאתה של ענת בן-יונתן, "גלגולו של שוחט – ממרכז לפריפריה: השוחט היהודי בין קדמת הבמה לאחורי הקלעים", התמקדה בפרקטיקת אכילת בעלי חיים, אשר ידעה תמורות תרבותיות וחברתיות מרחיקות לכת, בדמות צריכה גוברת מחד, והרחקה מאידך; ומולה ניצב שיח זכויות בעלי חיים, המהווה לה אלטרנטיבה, מבצע לה פרובלמטיזציה ומאתגר אותה ככל שהיא מתגברת. אם בעבר השחיטה הייתה פעולה לגיטימית ששולבה בחיי היומיום של הקהילה היהודית – בישראל ובגלות, הרי שכיום בתי המטבחיים והמשחטות נדחקו לפריפריה בעקבות תהליך הציביליזציה, שמטרתו להרחיק סממני אלימות מהחיים החברתיים; בעקבות שיקולים בריאותיים והגייניים שנועדו להרחיק את הלכלוך מחיי היומיום; ובעקבות שיקולים אינסטרומנטליים של יעילות כלכלית. הרחקת השחיטה לאחורי הקלעים של החיים החברתיים עוררה, באופן פרדוקסלי, רתיעה חזקה מפעולת השחיטה בכלל ומאכילת בעלי חיים בפרט. ההרצאה דנה בתמורות הללו, ובנקודת המפגש בינן לבין השיח האלטרנטיבי, תוך התבוננות מורחבת בהשפעתן על מעמדו של השוחט היהודי.

הרצאתו של ד"ר אריאל צבל, "מושגים חברתיים שמציינים חולשה מוחלטת", העלתה ביקורת כלפי השימוש הנוכחי במושגים המציינים חולשה חייתית, ונבחנה האפשרות להמשיג את מעמדם החלש של בעלי החיים במסגרת החיים החברתיים, ולא מחוצה להם. רוב המושגים שנועדו לציין קבוצות חברתיות ומצבים חברתיים, מבטאים שותפות של קבוצות אלה בחיים החברתיים תוך השפעה כלשהי על מהלכם. ואולם, מושגים שמציינים היעדר כל שותפות והשפעה עקב ריחוק גיאוגרפי ממרכז הכוח, כיבוש, שבי וכדומה, הם נדירים. "מוכפפוּת" או "מוות חברתי", למשל, מציינים מצבים שבהם קבוצה מצויה במצב של חולשה מוחלטת: היא אמנם מקיימת קשרים עם קבוצות במרכז החברה, אך השפעתה היזומה עליהן ועל גורלה שלה היא כה מעטה, עד שהיא מצויה כביכול מחוץ לחברה.
יחסי אדם-חיה יכולים להיחשב כיחסים חברתיים לכל דבר רק אם ניקח בחשבון את חולשתן המוחלטת של החיות בקשריהן עם בני-אדם. למרות זאת, במחשבה החברתית אין כמעט שימוש במושגים שמציינים את חולשתן המיוחדת של חיות. בדרך-כלל, פשוט מתעלמים מנוכחותן כישויות חברתיות, וכאשר מתייחסים לנוכחות זו, שואלים לשם כך מושגים מתחומי היחסים שבין אדם לאדם, שעניינם קבוצות שנחשבות כשותפות משפיעות בחיים החברתיים.
אולם אם השימוש במושגים שמציינים חולשה אנושית נערך תמיד מתוך ערנות רבה כלפי המעמד שנגזל מהקבוצה החלשה, הרי השימוש במושגים שמציינים חולשה חייתית נערך בדרך-כלל ללא ערנות כזו, ולכן מושגים אלה נתפסים לא כמציינים חולשה, אלא כמונחים טכניים שמציינים אובייקטים לא-חברתיים.

פרופ' תמר אלאור, שהתדיינה במושב, שזרה את שלוש ההרצאות סביב מוטיבים משותפים מפרק א' בספר בראשית, וביניהם, סוגיית ה'הרחקה-לעומת-אינטימיות', כלומר, סיפור הבריאה המונותאיסטי אשר מרחיק את האדם מהחיה וממקם את הברואים השונים על גבי היררכיה ברורה. כך, המונותאיזם מעודד מעבר ממצבים היברידיים למצבים בינאריים וזאת מחשש לחשיפה לסכנת בלבול מפאת עירוב. "טיהור" הקטגוריות, ברוח דברי ברונו לאטור, נחשף ביתר שאת לאור האינטימיות המאפיינת מבנים אחרים, למשל בהודו, שבה הרחוב שייך לבני האדם ולבעלי החיים גם יחד. מושג ה'בזות' במשנתה של קריסטבה,  בהקשר של הרחקת דבר מה והפיכתו לאחר, שימש עוגן תיאורטי לדיונה של פרופ' אלאור בשלוש ההרצאות.