סיכום שנת 2021: קהילת צבא וביטחון

קהילת צבא וביטחון מאגדת חוקרות וחוקרים המפתחים שאלות סוציולוגיות בנוגע ליחסי הגומלין בין החברה הישראלית לבין מוסדות, הסדרים ואתוסים של צבא ובטחון. הפרדיגמות העוסקות בשאלות אלו כוללות סוציולוגיה פוליטית המדגישה מדיניות וסוכנים, סוציולוגיה תרבותית שבוחנת ייצוגים פופולריים, וסוציולוגיה ארגונית הנדרשת גם לרמת היחידה. המפגש הקהילתי בין הפרדיגמות שופך אור על תמות סוציולוגיות מרכזיות: ביורוקרטיה, ממשליות, זכרון והנצחה, תרבות וכלכלה ניאו-ליברליות, יחסי כוח והצטלבויות של לאום, אתניות, מגדר, מיניות ודת, התנהלות וזיקות בתוך הארגון הצבאי, אתוסים כמו חוסן, טראומתיות וגבורה, לגיטימציה לאלימות, ומחלוקות מוסריות ופוליטיות. האידיאולוגיות, הרגשות והיחסים השזורים בצבא ובצבאיות מחלחלים אל התמות הללו ומשתתפים בעיצובן.

בשנים האחרונות, הקהילה יזמה סדנאות, ימי עיון וסיורים מקצועיים שקידמו שתי מגמות המשולבות זו בזו. המגמה הראשונה מתחקה אחר הנעשה בצבא, וחוקרת את השפעת התמורות הצבאיות על החברה הישראלית. המגמה השניה בוחנת את המפגש בין הצבא לבין מרחבים אזרחיים. כך, לדוגמא, בשנת 2021 הקהילה ערכה מפגשים וכנסים משותפים עם קהילת בריאות בנושא הקורונה.

המחקר המשותף בשתי המגמות מותיר חותם בציבור הישראלי. במגמה הראשונה: גיליון מיוחד בנושא גבולות בעריכת עוזי בן-שלום וניר גזית (כתב העת Res Militaris); גליון מיוחד בנושא שיטור בעריכת ניר גזית ויגיל לוי (כתב העת (Israel Studies Review, הספר "חמושים בלגיטימציה: הצדקות לאלימות הצבאית בחברה בישראל" בעריכת עפרה בן ישי ויגיל לוי (פרדס). במגמה השניה: הספר "הצבא וחברת השוק בישראל" בעריכת יגיל לוי, ניר גזית, רינת משה ואלונה הרנס (האוניברסיטה הפתוחה). שני קבצים נוספים עתידים לראות אור: קולות של מלחמה (גליון מיוחד בעריכת עוזי בן שלום ורינת משה) וספר בנושא ההשלכות החברתיות של תפיסת הפעלת הכוח הצבאי (בעריכת יגיל לוי, עפרה בן ישי ורינת משה).

פרופ' יגיל לוי, היו"ר המייסד של הקהילה, כיהן בין השנים 2006 – 2015. פרופ' עוזי בן שלום וד"ר ניר גזית כיהנו כראשי הקהילה בין השנים 2015 – 2019. פרופ' עוזי בן שלום ורינת משה כיהנו כראשי הקהילה בין השנים 2019 – 2022 והובילו את פעולותיה.

בשנה האקדמית 2023-2022, נמשיך את המחקר המשותף מתוך מיקוד בנושא אקטואלי: בחינת הקשר בין מיליטריזם לבין שגרת החירום במשברי בריאות, משבר הפליטים ומשבר האקלים. תרבויות פוליטיות נעזרות במיליטריזם – על הסנטימנטים, ההגיונות, ההצדקות, והאפרטוסים המיוחסים לו – כדי להרגיל את הציבור לאיום תמידי על סדרי חייו. מדובר ב"שיגרומיזציה" של החיים החברתיים: פרקטיקות ומסרים שמנחילים תחושות של סיכון ואיום על אורחות החיים, ובתוך כך מצדיקים חלוקת משאבים ונוסכים סולידריות. יחסי הגומלין בין מיליטריזם לשיגרום ניכרים גם בהתנגדות. לדוגמא, ביקורת ומשא ומתן על חיסונים ועל ממ"דים כוללת המשגות וסנטימנטים של סרבנות אידיאולוגית.

הדינמיקה בין מיליטריזם לבין שיגרום מייצרת סדרת שאלות: כיצד השיגרום מתעצב בעזרת המיליטריזם? מה קורה למיליטריזם "הישן" לנוכח השיגרום? מה מאפיין את התרבויות הפוליטיות שטורחות על ערבוב מסרים ופרקטיקות של צבאיות עם מסרים ופרקטיקות של שיגרום? אילו חוזים חברתיים ואילו משטרי הצדקה מתפתחים סביב ערבוב זה? אילו מגמות תרבותיות ופוליטיות? אילו הסדרים ביורוקרטיים, אילו יחסי כוח, סביב אילו קבוצות גיל?

לקריאה לחצו כאן