פרופסור יוחנן פרס, 1931-2017, מאת: יערית בוקק-כהן – מידעון מס' 51

ד"ר יערית בוקק-כהן

מכובדיי חברי האגודה הסוציולוגית,

יוחנן פרס, פרופסור אמריטוס בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, נולד ב-1931 בברלין, עלה ב-1938 לארץ ונפטר ביולי 2017 תוך שהוא מותיר ציבור גדול של חברים, עמיתים, תלמידים וכמובן בני משפחה אבלים וכואבים את לכתו. פרופ' פרס עסק בחקר מספר תחומים בחברה הישראלית, ביניהם השסעים בחברה זו (לרבות יחסים בין עדתיים, נושא ספרו הראשון), וכן סקרים פוליטיים, מחקרי הערכה, ומוסד המשפחה. פרס האמין שעל הסוציולוג הישראלי להשתלב בשיח האקדמי הבינלאומי באמצעות פרסום מאמרים בבמות בינלאומיות, אולם לא על חשבון הנאמנות לשפה העברית. על כן הקפיד לדבר בעברית צחה עם בני שיחו, ולהשתמש במושגים סוציולוגיים בעברית ולא בלעז; הוא אף הגדיל לעשות וטבע מספר מושגים סוציולוגיים בעברית, כגון 'ניסועין' (דפוס נישואין של בני זוג המתגוררים בערים או מדינות שונות Living Apart Together).

פרס היה מאחרוני דור הנפילים של הסוציולוגיה הישראלית, דור מייסדי הדיסציפלינה הסוציולוגית באקדמיה הצעירה. על אף שגופו תש בשש השנים האחרונות, מחשבתו נותרה חדה כתער, הודות לאסיסטנטים שהגיעו לביתו מדי בוקר, וסייעו לו להעלות על הכתב את הגיגיו ורעיונותיו; רעייתו מספרת שמדי בוקר משהשכים מייד שאל "מי בא היום"? ופעילותו האקדמית עד יומו האחרון הינה זו ששימרה את ההתעניינות והערנות שלו.

אבקש להקדיש מספר מילים להיפרד מיוחנן האדם הערכי, ששם את המשפט 'קדמה דרך ארץ לתורה' כנר לרגליו. יוחנן היה יחיד ומיוחד במינו בין אנשי האקדמיה, אישיותו בלטה באצילותה אם כי דרכו הייתה צנועה. יוחנן היה חבר טוב לרבים, תמיד שש לסייע ולעזור לכל עמית ולהטות אוזן קשבת לכל סטודנט. זכיתי להימנות על תלמידי הדוקטורט שלו, ולהיווכח בעוצמות האדירות של ההערצה והאהבה להן זכה מכולם. אבחנותיו הסוציולוגיות החדות  תובלו תמיד בבדיחות רלוונטיות עם ההומור השנון, המתוחכם, היוחנני הייחודי רק לו. יוחנן לא דגל בכבוד האדם רק מבחינה אידיאולוגית, אלא התנהג בכבוד לכל אדם באשר הוא, הלכה למעשה. הדבר ניכר ביחסו הלבבי והידידותי לתלמידיו, אותם הזמין בכל הפסקת שיעור לשתות איתו קפה בחברותא בקפטריה, הפסקה אותה כינה 'מוסד הקפה'. בנוסף, יוחנן העניק יחס אישי וחם לעובדות הניקיון ועובדי הקפיטריה הפלסטינאים, התעניין בשלומם ונהג להחליף עימם מספר מילים בערבית ובכך תרם לקירוב לבבות הדדי. יוחנן לא הסתפק במיסוד יחסי ידידות עם פלסטינאים בזעיר אנפין, ועסק בפעילות פוליטית להבאת השלום המיוחל משך עשרות שנים. במסגרת פעילות זו הקים עם רעייתו חנה את סניף מפלגת מר"צ ברמת השרון וכן השתתף בשיחות חשובות עם ההנהגה הפלסטינית ובראשה ערפאת. יוחנן היה ועודנו, מודל להשראה עבור הישראלי היפה, מלח הארץ.

רבותיי,  אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ [מִיכָה ז' ב'].

עמיתיי, אדם נדיר וגדל נפש הלך מאיתנו.

יוחנן, יהי זכרך ברוך ונצור בליבנו לעד, איש אשכולות ואוהב האדם.