אוניברסיטאות רבות בחו"ל מלמדות תוכניות בסוציולוגיה יישומית וספרי לימוד מגוונים פורסמו בנושא. אולם, בארץ אין אף תוכנית המכשירה סוציולוגים לעבודה בשדה. שולחן עגול בנושא של הכשרה והסמכה של סוציולוגים יישומיים התקיים השנה בכנס של האגודה הסוציולוגית הישראלית ביוזמתה של דליה מור, נשיאת האגודה. המתדיינים בשולחן העגול היו: אהרון אלאור, שרה ארנון, לאה הגואל ורפי לב.
לקראת הכנס שוחחתי עם ראשי המחלקות לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטאות השונות וכן שוחחתי עם ראשי מחלקות לשעבר ועם מי שהיו היוזמים והאחראים על ההסמכה של סוציולוגים יישומיים בעבר. ברשימה זו אתאר בקצרה את תמונת המצב שהתקבלה ואת השאלות שנשארו פתוחות לדיון המשך. ראשי המחלקות לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה תמימי דעים כי בהיות האוניברסיטה מוסד שמטרתו העקרית היא מחקר, היא איננה צריכה לעסוק בהכשרה והסמכה של סוציולוגים יישומיים. זהו , לדעתם, תפקידם של איגודים פרופסיונליים (כמו בפסיכולוגיה, עבודה סוציאלית ומשפטים). לצד עמדה זו ובעקבות דרישות של סטודנטים, יש בכל אחת מהאוניברסיטאות מתכונת מצומצמת של קורסים יישומיים, רובם בתחום של ארגונים, במהלך התואר השני. תהליך ההסמכה שנעשה בעבר בדיעבד למי שעבדו בפועל כסוציולוגים יישומיים,למעשה לא קיים כבר שנים רבות.
למרות שבקרב המשתתפים בשולחן העגול הייתה הסכמה מלאה לגבי הצורך לשלב קורסים בסוציולוגיה יישומית בתארים השונים ולהכשיר סוציולוגים יישומיים לעבודה בשטח, מי שיכולים לממש המלצות כאלה לא השתתפו בשולחן העגול ועל כן, הנושא נמצא לפתחה של נשיאת האגודה אשר הודיעה כי בכוונתה לזמן דיון עם ראשי המחלקות לקידום הנושא. שאלה נוספת שנדונה אך לא קיבלה מענה הייתה האם תוכנית ההכשרה בסוציולוגיה יישומית צריכה לכלול התמחויות נושאיות כמו: גיוון ושונות תרבותית, עבודה ותעסוקה, חינוך, בריאות, משפחה, ארגונים, סטייה, איכות הסביבה וקיימות או שהן צריכות לכלול התמחות תהליכית במגוון שיטות עבודה יישומית כמו: סוציולוגיה ציבורית, סקרים יישומיים, ליווי והערכה של פרויקטים, מחקרי פעולה ((action research וסוציולוגיה קלינית.