מרחבי גבול ואזורי מגע במציאות החברתית ובמחקר
المساحات الحدودية ومناطق التماس في الواقع الاجتماعي وفي البحث
הכנס ה-55 של האגודה הסוציולוגית הישראלית, האוניברסיטה הפתוחה רעננה, 24-25.2.2025
גבולות – ממשיים או מטאפוריים – יותר משהם קווים יציבים התוחמים אזורים, הם מרחבים הטרוגניים,
דינאמיים ואפקטיביים. גבולות מיוצרים במבני וביחסי כוח ובאמצעות פרקטיקות ושיחים, המשתתפים בכינון
של ישויות גיאופוליטיות וקטגוריות חברתיות. שרטוט ודימין גבולות וביסוס משטר דיפרנציאלי של "היתרי
מעבר" הם תוצרים של תהליכים פרקטיים ודיסקורסיביים, שבמסגרתם נקבעים תדיר מעגלי שייכות ומוגדרים
היחסים בין אני לאחר. במרחבי גבול, הממוקמים בשוליים גיאוגרפיים ו/או חברתיים (אך לא רק בהם) נוצרות
דינאמיקות סימולטניות של פיקוח והפקרה; אזרחות ומעמד אזרחי מקבלים משמעויות שונות על הרצף שבין
חיים מוגנים על ידי זכויות אזרחיות, פוליטיות וחברתיות לבין "חיים חשופים" עד כדי מוות ללא שם, ובין
אחריות וסולידריות, להתעלמות והתנכרות. לתהליכי שימור גבולות אתנו-לאומיים וקהילתיים תפקיד מרכזי
בעיצוב מבני הזדמנויות תעסוקה והצבר של הון חומרי, תרבותי וחברתי. פרקטיקות של תחזוק הגבול ומשטור
המעבר דרכו מייצרות נסיונות לחצות, לפרוץ, לטשטש, או למחוק אותו בה בעת שהן תגובה לנסיונות אלה. כך,
מה ש"מעבר לגבול" הוא מושא לפחד למשיכה. אלה וגם אלה הופכים את מרחבי הגבול לאזורי מגע – מגע
בנאלי, בירוקרטי, ידידותי, כוחני, אלים או קטלני.
המציאות הישראלית היא דוגמה מרתקת לכינון הפרקטי והשיחני של גבולות ומרחבי גבול. ברצותה פורצת
גבולות וברצותה מקיפה עצמה בחומות, מדינת ישראל היא חסרת גבולות ומרובת גבולות בעת ובעונה אחת.
האסון שסבב הלוחמה העכשווי גוזר על תושבי המרחב – עשרות אלפי הרוגים, פצועים בגוף ובנפש, ומאות
אלפי עקורים – מחדד אף יותר את המשמעות הגורלית שנושא הטבע הדינאמי של הגבול. בעקבות המלחמה
בעזה ופתיחתן של חזיתות לוחמה נוספות בצפון ובמזרח, מרחבי הגבול (והאין-גבול), בפרט במופעם כמרחבים
של הפקרה ואלימות, הולכים ומתרחבים. לעתים דומה שהמדינה כולה היא מרחב גבול. כך, המדינה אף תופסת
עצמה כמעין מוצב קדמי החוצץ בין "העולם הנאור" ל"ברבריות" האורבת מאחורי הגבול.
כינונם, תחזוקם וחצייתם של גבולות לוקחים חלק פעיל בעיצובם הן של המציאות הפוליטית והחברתית, הן
של המשקפיים הדיסציפלינריים שדרכם היא נבחנת. אך בעוד שעולם התופעות והסוגיות החברתיות אינו
מתמיין לתחומי ידע, והמציאות הופכת ליותר מרובדת והטרוגנית, לדיסציפלינות נטייה לשמר עצמן כתחומי
ידע, מבנים ארגוניים, קהילות, רשתות ושדות תרבותיים מתוחמים, חיים ופעילים. לנוכח מתח זה גוברים
הקולות הקוראים לרב-תחומיות ולבחינה מחדש של ארגז הכלים האנליטי, המתודולוגי והתיאורי המשמש
אותנו. למול קריאות אלה, נראה שהסוציולוגיה נוקטת זהירות מה ביחסה אל התביעה לרב-תחומיות. כדי
שנזהה את האפשרויות הטמונות בדיאלוג חוצה-דיסציפלינות, בשילוב המשגות וכלים מתודולוגיים שונים
ובחשיבה רב-תחומית על המציאות העכשווית, עלינו להפנות מבט אנליטי ומתודולוגי אל עבר מרחבי הגבול
של הסוציולוגיה, לחשוף ולאתגר את פרקטיקות סימון הגבולות שלנו, ולשוטט ולשהות באזורי המגע הבין
תחומיים.
מנקודות המבט הללו, ועדת הכנס מעודדת הגשת הצעות למושבים ולהרצאות שיבחנו שאלות הנוגעות
למרחבי גבול – ממשיים או מטאפוריים, קונקרטיים או מדומיינים – לאופני ההתמודדות של החברה הישראלית
עם המחירים האנושיים של מרחבי ההפקרה והאלימות, ולפרקטיקות ולשיחים המייצרים גבולות, משמרים
אותם, מפקחים עליהם או פורצים אותם הן במציאות החברתית הן במחקר הסוציולוגי.
לאתר הכנס לחצו כאן